מתי בפעם האחרונה צפית בקומדיה שצוחקת על הביצועים הכושלים של גברים במיטה?
אני מתאר לעצמי שהפוסט הזה הולך לקבל הרבה אש, אבל לא אכפת לי. בסיפור הזה יש אולי מלך עירום אבל גם המלכה לא בדיוק לבושה. עכשיו שאלה, מתי צפית בקומדיה שצוחקת על הביצועים הכושלים של נשים במיטה? אין לי אפילו דוגמא אחת, וגם אם יש אחת או שתיים אז הן בסך הכל היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, והכלל הוא שבסקס האישה נותנת את הרגיש והיקר לה מכל לגבר, שצריך להעריך את ההקרבה של האישה ולהתייחס לנתינה שלה ביראת קודש.
הפער בין תקשורת מילולית לתקשורת פיזית הוא עצום בעיניי. אני יודע שיש אנשים שרואים את התקשורת הפיזית כהמשך של התקשורת המילולית, אבל אני חושב שזה בולשיט. יש לדבר ויש לגעת, המגע יכול לבוא בעקבות הדיבור אבל זה לא אומר שהוא המשך ישיר שלו. לפעמים התקשורת הפיזית מסתדרת עם התקשורת המילולית, אבל לפעמים אין שום קשר בין הדרך בה גלגלנו שיחה לבין הדרך בה אנחנו מתגלגלים במיטה. לפעמים הפער הוא פשוט בלתי נסבל.
הגבר חייב לעבוד קשה ובו זמנית להיות רגיש ועדין במיטה, להתייחס למתנה שהוא מקבל מהאישה כמו לאוצר שהוא חיפש כל חייו, להגיד לה דברים יפים, לגעת לה בכל הגוף, להראות לה שגם אם הוא היה מנסה להחזיק את עצמו לא היה לו סיכוי, שכוח המשיכה שלה חזק ממנו, שהוא מעריץ אותה, את כולה. זאת לא 'חרמנות', לא, זו 'תשוקה', אפשר ממש להריח אותה. חרמנות זה דבר זול, התשוקה נכנסת לך לריאות ופותחת לך הצ'אקרות מבפנים. תשוקה זה הרבה יותר מלרצות לדחוף את הסטיקי איקי איקי שלך לתוך הפושפוש שלה, תשוקה זה רצון להתאחד בגוף ובנפש, להיות לרגע אחד – אחד.
הבעיה היא שחרמנות או תשוקה או מה שזה לא יהיה, ברגע שאני גומר זה נגמר. אני יכול לספר לעצמי שזו התשוקה הזו שהיא כל כך רוצה ושאנחנו מתאחדים בגוף ובנפש וכולי, אבל ברגע שאני גומר אני לא רוצה יותר שום דבר ממנה. אני רוצה שהיא לא תיגע בי יותר לעולם ושתלך או שתתן לי כמה דקות של שקט כדי שאני אצבור כוח ואלך.
איך אמר קהלת? גם זה הבל ורעות רוח. אני יודע שתחושת הסלידה הקיצונית הזאת תעבור בדיוק כמו שהחרמנות / תשוקה עברה לה. אבל אני גם יודע שזמן הדעיכה של תחושת הסלידה הזו הוא ארוך יותר ושבינתיים אני צריך להתנהג בצורה הפוכה ב – 180 מעלות מאיך שאני מרגיש באמת. כל מה שאני צריך זה זמן, אבל הבעיה היא שזה בדיוק הפוך ממה שרוב הנשים שהייתי איתן רוצות. אחרי הסקס הן רוצות שנישאר קרובים, שנתחבק, שנתנשק, שנעורר שוב את התשוקה הגדולה או שלפחות נישן יחד.
מה שאני מרגיש אחרי שאני גומר זו חרטה. אני מסתכל על הבחורה שנמצאת לידי ואני לא מבין למה עשיתי לה את זה. אני הרי לא מרגיש כלפיה שום דבר, והינה עכשיו נתתי לעצמי להיסחף ופתחתי איתה ערוץ תקשורת חדש שסגר את הדלת לערוץ התקשורת שהיה בינינו עד לפני רגע. בכל פעם שאני שוכב עם מישהי אחרי דייט, בטח אם זה היה דייט מוצלח ואם מצאנו שפה משותפת, אני מתחרט.
מעכשיו כבר לא נוכל לדבר כמו שני בני אדם, מעכשיו היא תסתכל עליי בצורה שונה, לא תתייחס באמת למילים שיוצאות לי מהפה ורק תחפש לי בעיניים רמז לאותה תשוקה שכבתה אחרי שגמרתי. מתי הוא ירצה אותי שוב? עכשיו הוא רוצה אותי? עכשיו? אולי עכשיו?
אלה המחשבות שעוברות לי בראש אחרי שאני גומר. הן לא חותמות קבע בראש שלי, הן מתפוגגות בדיוק כמו התשוקה / חרמנות וחוזרות בדיוק כמו התשוקה / חרמנות. זו המטוטלת הרגשית איתה אני חי, אולי גם גברים אחרים חיים איתה, אני לא יודע. כשאני כבר נכנס למערכת יחסים אז כל המטוטלת הזו לא משחקת תפקיד. אנחנו שוכבים ואחר כך אנחנו יכולים לדבר או לא לדבר, לצפות בנטפליקס או ללכת לישון. בבוקר נתעורר יחד וכל משחקי החיזור האלה כבר לא יהיו רלוונטיים.
אז מה שאני אומר בעצם זה – בנות, אם היה לכן דייט מוצלח, אל תהרסו אותו עם סקס. לכן זה אולי נראה כמו עליית מדרגה תקשורתית בין בני אדם, אנחנו נצטרך להמתמודד עם צניחה חופשית של הרגשות שלנו לתוך תהום חשוכה. אני לא מאשים אתכן, זה לא קשור אליכן בכלל, זה כנראה איזה שהוא מנגנון אבולוציוני ששולח אותנו לפזר את הגנים שלנו בכמה שיותר מקומות כדי להגדיל את הסיכוי שלהם לשרוד. אבל אנחנו לא רוצים בהמות, לפחות אני יודע שאני לא רוצה להיות בהמה ואני בטוח שי עוד הרבה גברים כמוני מעדיפים להיות בני אדם.
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להמשיך לחוויות נוספות מעולם ההכרויות >>