היי, אני חשופית. זה לא באמת השם שלי, אבל ככה אני מרגישה. ואם הרגש שלי הוא לא רמז עבה מספיק אז המציאות שולחת למרפסת שלי להקה של חשופיות שמגיעות אליי בכל בוקר. אני גרה בקומה רביעית והן לא עוצרות אצל אף שכנה בדרך, מגיעות ישר אליי.
מה זה אומר להיות חשופית? זה אומר שאני הולכת בלי שריון כדי להגיע לנחמת העניים שלי, החסה. כן, אני יודעת שזו קלישאה אבל תאשימו את המציאות, לא אותי, אני לא מתכוונת לקחת אחריות גם על המקוריות שלה, החלטתי שזה הגבול שלי.
מה הבעיה בלהיות חשופית? תראו, מבחינתי אין בעיה, אני אוהבת להיות להיות חשופה ואני לא מאמינה שאני צריכה להיתקע עם שריון על הגב רק כי אני עלולה להיפגע. בואו פשוט נמצא איזו מערה ונישאר בה אם זו תפיסת המציאות שלנו, לא? הבעיה שלי מתחילה בזה שאנשים מתעקשים להתייחס לזה שאני חשופית, לעשות מזה עניין. כן, אני מדברת על אמא ואבא שלי, אבל לא רק הם, כל אחד, אפילו אלה שבסופו של דבר פוגעים בי מאשימים אותי בהתנהגות שלהם. מילא להיות חשופית, מילא שפוגעים בי רק כי זה קל, אבל למה אני צריכה לקחת על זה אחריות?
עברתי חתיכת פרידה, אנשים. וכשאני אומרת חתיכת פרידה אני מתכוונת ל – 'אימל'ה, איזה טעות עשיתי' כשאני רגע לפני החופה, בהריון. לא שרדנו את ההריון ביחד, הוא עבר מהמיטה לסלון ומהסלון לדירה אחרת תוך פחות משלושה חודשים. ההריון כנראה נתן לי אומץ לחתוך את זה בזמן, אחרת מי יודע, אולי היינו נשארים ביחד עשרים שנה. זה לא שהוא הרביץ לי, לא, הוא לא יעשה דבר כזה, אבל חוץ מלהרביץ הוא עשה הכל. אני לא רוצה לפרט כי אנחנו מדברים פה על דייטים והכרויות וזה עולם אופטימי ולא בא לי לבאס, אני רק אתן למה שהיה בינינו את הכותרת – התעללות רגשית, ושכל אחת תיקח את זה למקום שהיה גורם לה להתחרט בחופה ולחתוך מבעלה אחרי שלושה חודשים, בהריון.
חמש שנים הייתי אמא במשרה מלאה. הגרוש שלי נכנס ויוצא מהתמונה לפי מה שמרגיש לו נכון, ולמרות שאני חושבת שחוסר היציבות הזו פוגעת בילד שלי אין לי לב לגמור סופית את הקשר ביניהם. מה אני יכולה לעשות? אבא שלו. בשנה האחרונה התחלתי לצאת לדייטים. זה נורא. באמת, זה נורא, אני לא מבינה איך אתן עושות את זה. לא זכרתי שזה כזה נורא, אני זוכרת שאהבתי לצאת לדייטים, להכיר אנשים חדשים, לדבר על עצמי מלא, להתעניין במישהו אחר. לא חשבתי שזאת אשליה עד כדי כך גדולה לפני שהתחתנתי. יצאתי לדייטים כי רציתי להכיר מישהו נחמד שיתאים לי ושאני אתאים לו, שנחליט שאנחנו רוצים להכיר יותר לעומק, שנכיר מספיק כדי להרגיש בנוח אחד ליד השנייה ובסוף, אולי, נחליט שלא מעניין אותנו להכיר אנשים אחרים ושאנחנו רוצים לנסות ולהכיר בעיקר אחד את השני בחיים האלה.
בקיצור, זה לא מה שקורה בעולם הדייטים היום. איכסה, מה זה? אפילו המבוכה כבר לא קיימת, אני מרגישה שאני מגיעה לראיון עבודה. אני עוד לא עוברת את שלב המבוכה של ההיכרות והבנאדם כבר פותח איתי שיחה על כמות ילדים ועל התפתחות מקצועית. מישהו אשכרה התחיל את השיחה ככה: "תראי, לפני שאנחנו מתחילים להכיר וכל זה, חשוב לי לדעת מה את עושה בחיים ומה השאיפות המקצועיות שלך. לא, כי אני אגיד לך מה, אני לא מאמין בזוגיות של שני קרייריסטים, זה לא עובד. מישהו בסוף צריך לוותר, ובגלל זה חשוב לי לדעת אם יש לך כל מיני שאיפות מקצועיות לפני שאנחנו מתחילים, כי אני לא מתכוון להיות זה שמוותר. אני אומר לך מראש שתדעי, רוצה להיות איתך פייר עד הסוף."
היום אני בסוג בסוג של מערכת יחסים עם גבר נשוי. אני יודעת, אני יודעת, אל תצעקו, שמעתי את זה כבר מספיק מאחותי הגדולה. אבל זה מאוד קל לדבר ולתת עצות כשלך יש גבר חנון שאומר אמן על כל פליצה שיוצאת לך מהפה ושעוזר לך לגדל את הקרציות הקטנות שהרסו לך את הגוף והתנחלו לך בבית ובלב. אני קיבלתי קלפים פחות מוצלחים, ולא יודעת, אולי הקלפים שלי בסדר גמור אבל הבעיה היא שאני חושפת אותם מהר מדי או שהבעיה היא שאני חושפת אותם בכלל. הוא לא מתכוון לעזוב את אשתו ואני גם לא רוצה שהוא יעשה את זה, אימל'ה, למה שאני ארצה לפרק למישהי אחרת משפחה? מה שאני מקבלת ממנו זו תשוקה פראית שאפשר לקבל רק כשיש סוד, וזה בדיוק מה שהוא מקבל ממני בתמורה. נפגשים, מדברים קצת, שוכבים, רואים אולי סרט או משהו, שותים קפה, צוחקים, וחוזרים איש לחייו ואישה לחייה.
מתחילה לחשוב שאני לא באמת רוצה יותר מזה,
אוהבת אתכן,
חשופית
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להמשיך לחוויות נוספות מעולם ההכרויות >>