אל תגידו 'שימותו הקנאים' שלא תמצאו את עצמכם עם רימה ותולעת.
מאז שהייתי ילדה הרגשתי שמצפים ממני להתנצל על המקום שאני תופסת בחלל, ומאז שהייתי ילדה הסכמתי לעשות את זה. אני כותבת את זה כאישה עם ניסיון חיים ועם היכרות מספיק עמוקה עם עצמה ועם אנשים אחרים, ומה שלמדתי זה שהכל בחיים זה אינטרסים. לא לצעוק, אני אסביר. כן, אני יודעת, תבואו ותגידו לי שדאגה למשפחה שלך זה לא אינטרס, ואני אגיד שאתם חיים בסרט, לדאוג למשפחה שלך זה האינטרס הכי גדול. משפחה זה אוסף של אנשים שנמצאים לידי ברגעים בהם כל מה שאני רוצה זה להוריד מעצמי את כל המסיכות ולהיות מי שאני באמת.
אבל אני לא יכולה לעשות את זה כי אפילו הם לא מכונים לקבל את מי שאני באמת, הם גם לא רוצים טעימה. בעלי מסתובב בבית כמו שהוא, לא מנסה להרשים אף אחד ולא מתרגש מהתאכזבויות שלי או של הילדים מהדמות אותה הוא עוטה על עצמו בשנים האחרונות. יושב כמו פלוץ ומגרד את התחת מול הטלוויזיה, ותסלחו לי על הצרפתית שלי, כן? כשהילדים באים אני משתפת עם זה פעולה, זורקת לו הערה עוקצנית פה והערה עוקצנית שם, אבל הוא מסתכל עליי באותו מבט מת שיש לו בעיניים בין אם יש ילדים ובין אם אין ילדים בסביבה, מבט שמאחוריו עומד מסר אחד – אני שונא אותך.
אני לא שונאת אותו, לא אכפת לי מספיק כדי לשנוא אם לומר את האמת. כדי שאני אשנא את בעלי אני צריכה לשנוא את עצמי אתו בדיוק כמו שבשנים בהן חשבתי שאני אוהבת אותו אהבתי את ההשתקפות שלי דרכו. אנשים הם מראות ובעלי היה ונשאר מראה כהה ולא מלטושת. אני מצטערת שאני כל כך בוטה, אבל אני חייבת לציין שאני שווה בטירוף. אני אומרת את זה כי אני פוחדת שמי שיקרא את הדברים האלה ויידע שכבר עברתי את גיל חמישים יחשוב שאני סתם איזו אחת ממורמרת וישלח אותי לריקודי עם. אז קודם כל אני יכולה להרגיע אותך, אני הולכת לריקודי עם ואני גם הולכת למסיבות טראנס ולפסטיבלים בחו"ל. את הסרח העודף אני משאירה בבית, ואלה הפעמים היחידות שאני רואה עליו איזה שמץ של חיוך. לכי, לכי, הוא אומר לי, שלא תאחרי חס וחלילה את המטוס. יימח שמו וזכרו.
מה אני עושה בחו"ל ובמסיבות טראנסים? דופקת את הראש ודופקת אנשים. אני שומרת על עצמי אבל אני מתפרעת. אחר כך אני חוזרת עם חיוך מאוזן לאוזן ובעלי הסרחן לא שואל אותי כלום. מסתכל על הטלוויזיה שלו כאילו העולם תלוי בקשר העין שלו עם המסך. חזרת, הוא שואל או אומר לי או לעצמו, אני כבר לא יודעת. שיילך לעזאזל, כמה אני מדברת עליו, טפו.
הכרתי איזה אחד, אמאל'ה איזה חתיך שאלוהים ישמור אותי. עשרים שנה צעיר ממני, אבל מסתכל עליי כמו שאני מסתכלת עליו, ואני ברוך השם מסתכלת. הוא זורם עם הפלירטוטים שלי, הוא זורם עם החיבוקים הארוכים בהתחלה ובסוף ולפעמים גם באמצע, אבל אני לא בטוחה אם הוא רואה בי את מה שהייתי רוצה שהוא יראה כשהוא מסתכל עליי או שהוא רואה בי את אמא שלו. אם אני צריכה לבחור בין מה שילדים רוצים לקחת ממני לבין מה שגברים, אני בוחרת בגברים. קל.
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להכיר חוויות נוספות מעולם ההכרויות >>