מבחן ההורים הגדול: להיות מסוגלת לכבד בלי להתבטל

אני שונאת את הלילה, כי הלילה מסוגל מסוגל לצעוק עלייך את האמת שלו בשקט הכי מפחיד בעולם – את לבד ואין מי שיכסה אותך.

אני לבד, זאת האמת, לבד וזהו. אני אחת שרוצה להיות עם אנשים אבל לא מבינה איך אני אמורה להביא את עצמי רגשית לעשות את זה. ביני לבין מימוש הפנטזיה יש ים שחור של דברים לא מוכרים. יש את המה ויש את האיך, יש את האיפה ויש את מתי, יש לאן ויש עד לאן, יש עם מי ובעיקר – אין עם מי. כי אני מזכירה לך שאני לבד והלבד הזה שלי לא הולך לשום מקום, אני זו שצריכה ללכת לי ממנו.

ניסיתי כמה פעמים, זה לא שלא ניסיתי. אבל בכל פעם שהצלחתי להשלים דבר אחד הלילה צרח עליי את כל הדברים שנשארו לא פתורים. פעם חברה ניסתה לצרף אותי ל – 'חברותהבחוצה' שלה. לא הרגשתי בטוחה במקומות שהן יצאו אליהם, ואם המקום היה בסדר אז לאוכל היה ריח רע, אם המקום והאוכל עברו אצלי אז השתייה המוגזמת של הבנות הפריעה לי, אם לא הייתה שתייה מוגזמת אז משהו אחר הפריע.

רציתי להיות נחמדה אז שמרתי את הסבל שלי לעצמי, אבל כדי לעשות את זה הייתי צריכה לשמור בפנים את כל מה שאני חושבת ואת כל מה שאני מרגישה. הפרידה הייתה הדרגתית, הדדית וטבעית, והאמת היא שהרגשתי הקלה גדולה. אבל שוב הייתי לבד.

אמא, אבא, אני צריכה לספר לכם משהו – אני לבד

התאהבתי בקולנוע צרפתי ישן, ולא נשארתי בקשר עם אף חברה. ההורים שלי מרוצים, מה יש להם להתלונן? סיימתי בהצטיינות יתרה בלימודים והם עוד לא יודעים על שיגעון הקולנוע שלי, ואולי זה בכלל יעבור לי, אז למה לשבור להם את הלב? בינתיים גם הם לא יודעים כמה אני לבד. 

חשבתי לספר, אבל אף פעם לא הבנתי איך אני אמורה לעשות את זה. "אמא, אבא, אני צריכה לספר לכם משהו. אין לי חיי חברה. לא, כאילו, בכלל. כלום, אפילו לא אחת. גם לא שי, ולא היא לא הייתה פה שבוע שעבר אבא, פעם אחרונה שהיא הייתה פה זה היה לפני חצי שנה. הכי באמת." 

בשביל מה זה טוב? מה הם יכולים לעשות עם המידע הזה חוץ מלדאוג או להציע כל מיני שטויות כמו להזמין אליי הביתה את כל הכיתה? הבנתי שזה לא יהיה הוגן לשתף אותם, אבל גם זה הכאיב לי ואז פתאום הבנתי שמילאתי עצמי בכאב נוסף על זה שאני לא מסוגלת לספר את הכאבים שלי להורים שלי. בנקודה הזאת הרגשתי בודדה יותר וכבדה יותר. תודה מחשבות, אין כמותכן… 💯

המצב לא היה טוב והתחלתי להרגיש דברים שלא אהבתי, דברים מפחידים. הדרך שאני חושבת השתנתה ופתאום התחלתי לספור ימים שבהן לא החלפתי מילה עם אף בנאדם. זה התחיל בתור מחשבה תמימה כביכול, אבל ברגע שזה קרה זה הפך לאתגר. יום שלם בלי להוציא מילה מהפה, ואז יום שני, ויום שלישי, ועוד יום ועוד אחד, ואז פתאום שבוע שאני לא מדברת ושום דבר לא קורה.

החיים שלי הם שקר מתמשך ואיכשהו אני ממשיכה לאהוב את עצמי

הייתי מתכתבת עם אמא שלי ומשקרת לה שאני פה ושם עם החברה הזאת והזאת, הייתי מגיעה הביתה בשעה שההורים שלי כבר ישנים, נכנסת לחדר ומסמנת עוד יום. ככה שתקתי במשך שלושה חודשים. כאן כבר הרגשתי שאני לא לבד, היה איתי עוד מישהו, לא יודעת אם זה היה מישהו אבל זה היה משהו, והמשהו הזה לא הסתיר ממני את הכיוון שאני הולכת אליו אבל הוא גרם לי לשמוח. 

אני אוהבת את עצמי ואני יודעת את זה, אבל בדרך האבודה הזאת הרגשתי שאני אוהבת את עצמי בדרך אחרת, חדשה. עד לאותה נקודה בחיים שלי הייתי בטוחה שיש לי תוכניות לעתיד, אבל כשהמשהו הזה שאל אותי מה התוכניות שלי לא הייתה לי תשובה. ידעתי מה הוא מנסה למכור לי, הוא לא הסתיר את זה. לזכותו ייאמר שהוא ההיפך המוחלט מאיש מכירות אגרסיבי. הוא נתן לי את כל הזמן ואת כל הקשב בעולם כדי לשכנע אותו שיש חליפה מתאימה יותר בשבילי מהחליפה שהוא מציע לי לקנות.

מצאתי את עצמי מדברת לשקר שלי בקול וכבר לא היה לי אכפת

תקראי לזה הפרעה נפשית, תקראי לזה מחשבות שתוקפות את עצמן, תקראי לזה מה שאת רוצה, אני יודעת דבר אחד וזה שהטיעונים שהוא נתן לי היו טיעונים שלא אני חשבתי עליהן (תגידי שחשבתי אבל לא במודע, מבחינתי זה שווה ערך לזה שלא אני חשבתי). לילה אחד, שכבר ניגמרו לי הטיעונים וחשבתי שאני שומעת אותו מחייך, פתאום אותה חברה שניסתה לשדך אותי לחברותהבחוצה שלה שולחת לי הודעה עם לינק לבלוג על דברים שמישהי שונאת באנשים ואיך הדברים האלה הצילו לה את הדייט. 

קראתי את הפוסט והרגשתי שהבחורה הזאת מדברת מתוכי. יצרתי קשר עם מנהלי האתר וביקשתי מהם גישה לספר הזה שהיא אומרת שממנו היא למדה את כל הדברים האלה שעזרו לה, '10 דברים שאני שונא/ת באנשים'. אי אפשר להשיג אותו בחנויות, רק בהזמנה אישית. אז ביקשתי והם שלחו לי ואחרי שקראתי אותו שלוש פעמים ברצף פשוט התפרקתי בבכי. אני אוהבת את עצמי ואני שונאת את זה שאנשים לא אוהבים אותי כמוני. יש לי בעיות, בסדר, אבל זה מה שעושה אותי נפלאה. 

גיליתי שהדרך שלי לשלום עם עצמי עוברת במדבר הדברים שאני שונאת

אני לא מנסה להיות שלמה, אבל הבדידות הפחידה אותי ושכחתי שזה שאני בודדה זו לא אשמתי ולא אשמתן, אבל יש מה לעשות כדי לשנות את זה. הבנתי שאני צריכה להפסיק לחשוב איך אני 'מתגברת' ואני צריכה להתחיל לחשוב איך אני 'מתסגלת'. אני מי שאני ומי שאני שונאת להרגיש לבד, אבל שונאת לכפות על עצמה סיטואציות שבהן אני מרגישה שאני מבטלת את עצמי רק כדי להיות 'ביחד'. זה הכי גרוע, זה הכי בודד וזה הכי לא פייר – לא לחברות שהציעו לי לצאת איתן ולא לעצמי. 

הלילה ישבתי עם שתי בנות שמשרתות איתי בחמ"ל של החטיבה והטלוויזיה פעלה ברקע. אחת המפקדות השאירה אותה על ערוץ 12 והיה שם פרק של 'מבחן ההורים הגדול'. הסתכלתי וקלטתי שגם הן מציצות. הצעתי להן להגביר את הווליום כדי שנצפה יחד. זה היה מפדח כי מה לנו ולזה, אבל זה מעניין אז פאק איט, למה לא? פשוט הצעתי והן פשוט הסכימו וצפינו ביחד בחבורה של הורים מנסים לעשות את הכי טוב שהם יכולים עבור הילדים שלהם, יותר מדי מנסים. אני לא שונאת את ההורים שלי על הניסיון שלהם, אני מקבלת אותם ואני מכבדת אותם, אני מקבלת עצמי ואני אוהבת את עצמי איך שאני. אחר כך קיבלתי עוד קצת אומץ ועכשיו אחת מהן היא בת זוג שלי.

גם לי הספר "הנחמה שמעבר לאבסורד" עזר לקבל תובנות חדשות על איך השנאות שלנו יכולות דווקא לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר ולהתחבר לאחרים.

הספר 'הנחמה שמעבר לאבסורד' אינו מוצע למכירה בשלב הזה. אתר Date Time קיבל מספר עותקים מצומצם אותו אנחנו מעבירים מיד ליד בהתאם לרשימת המתנה. את יכולה לשלוח לנו הודעה ולהירשם כדי להיות הבאה בתור. בינתיים אנחנו מזמינות אותך להיכנס לפייסבוק ולהירשם לניוזלטר שלנו ולקבל מאיתנו גישה לעוד סיפורים אישיים מרתקים על היכרויות ועל גילוי עצמי.