אהבה בפרק ב': מה עושים עם הפנקסים?

לא זוכרת מה אמרתי אתמול ונמאס לי לנהל פנקס מחשבות שיצאו ממני בקול רם מול בנאדם שעסוק כל הזמן בלרשום. כשהוא אמר לי הרי את מקודשת לי בטבעת זו, הוא לא אמר לי שהטבעת תהפוך לפנקס שיתפשט מהאצבע אל כל המהות שלי. אני לא מוכנה לקדש את הפנקס ואני לא מוכנה להתקדש לפנקס, שימותו הפנקסים. 

כן, ככה, שימותו. אני רוצה אהבה ואני מספיק מנוסה כדי לדעת שאין לי מושג מה זה אומר. כשבעלי לשעבר החליט פעם שהוא חוזר בתשובה והתפלל שלוש פעמים ביום הוא היה מדקלם משהו שתפס לי את האוזן בהקשר של אהבה. זה מתחיל בדרישה או בהבטחה לאהוב את אלוהים, ואהבת את אדוני אלוהיך… וממשיך בציווי – לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר את זונים אחריהם. כשהוא היה אומר את זה חשבתי שזה שטות לא הגיונית בדיוק כמו פתיחת ים סוף או מים שיוצאים מסלע. איך אפשר לשלוט באהבה, איך אפשר להחליט אחרי איזו אהבה ללכת ואחרי איזו לא? אבל היום אני מבינה שיש משהו בדברים האלה, בפרופורציות שאלוהים מנסה להכניס לרגשות שלנו.

לבבות לא מתפוצצים מאהבה

בגיל 5 בכיתי כשחשבתי שהלב שלי עומד להתפוצץ מרוב אהבה לאבא שלי שהיה הולך לעבודה בשש בבוקר וחוזר בשבע בערב. הוא לא התפוצץ. בגיל 15 חשבתי שהלב שלי יתפוצץ מרוב אהבה לעומר שישב לידי בכיתה. הוא היה מגיע תמיד באיחור, דופק חיוך שובב למורה שהייתה נשברת עוד לפני שהיא הייתה מספיקה לכעוס, ואז הוא היה מתיישב לידי ומעביר אליי את החיוך כאילו אני שותפה לפשע. הרגשתי שאני לא יכולה לשמור את כל האהבה הזאת אליו בבטן אבל שמרתי, לא היה לי אומץ להגיד לו כלום. הלב שלי לא התפוצץ. כשנולדו לי ילדים חשבתי שאני לא אוכל להיפרד מהם, חשבתי שהלב שלי יתפוצץ מרוב אהבה. בכיתי בפעם הראשונה שהכנסתי את הילד הגדול לגן, ומאז לא בכיתי יותר בפרידות. הלב שלי לא התפוצץ, הוא התרגל. 

עיניים לא רואות את הנפש

אני מאוהבת בכנות. לא תמיד הייתי מחוברת לתכונה הזו, אבל היום אני מכורה אליה, גם אם זה אומר שיש פחות אנשים שמוכנים להיות בסביבה שלי. זה לא קרה ברגע החיבור בינינו, לקח זמן עד שהגעתי למקום בו אני מסוגלת להכיל את הצורך שלי להיות כנה מצד אחד ולשמור על רגשות של אנשים אחרים מצד שני. בזמן הזה אנשים נפגעו ממני, התרחקו ממני, ואני לא יכולה להאשים אותם. 

כנות היא כוח העל שלי אבל אף אחד לא רוצה אותה

כשגיליתי את היכולת שלי להיות כנה, לפני שיצאתי לפרק ב', הייתי בטוחה שזכיתי באיזה שהוא כוח – על. אתם לא רואים את הבעיה במה שאתם מספרים לי? אני אגיד לכם אותה, ככה, על הדרך, כשירות לציבור ובלי לבקש אגורה. הייתי בטוחה שיש לי את היכולת לראות מבעד לענני הדימוי העצמי הסמיכים שאנשים חיים בתוכם. התגאיתי עם עצמי בזה שאני יכולה לתת לסביבה שלי נקודות מבט חדשות שהם לא מסוגלים לראות, לא כי אני יותר טובה מהם, אלא כי אנחנו עיוורים לשטחים המתים בחיים שלנו, למקור של השריטות שלנו. 

גיליתי שיש גבול לכנות בריאה בזוגיות

עשיתי את זה גם עם בעלי לשעבר, וגם הוא עשה את זה איתי. גם לו יש את היכולת לראות את האמת, אבל הוא שומר אותה לעצמו. והוא תמיד יודע,. תמיד! הוא אף פעם לא מאשים אנשים בהתנהגות שלהם והוא תמיד מוצא סיבות חכמות שמסבירות למה אנשים מתנהגים איך שהם מתנהגים. אחיו יצא עם בחורה שהייתה יושבת סביב שולחן שבת בבית הוריו ושותקת משך כל הארוחה, זה כשהיא הייתה מועילה בטובה להגיע. הוא אף פעם לא אמר כלום, אבל כשהתפתחה שיחה שלא בנוכחותה על הדרך בה היא מתנהגת הוא היחיד שהגן עליה. 

כנות מול ביישנות

הוא אמר שהוא מבין אותה, שהיא ביישנית ושלדעתו היא הייתה רוצה להיות מסוגלת לדבר, אבל היא לא מסוגלת וזה לא קשור אלינו בשום צורה. הוא המשיך ואמר שאנחנו רק עושים יותר גרוע בזה שאנחנו מדברים על זה, כי כשהיא פה היא מקבלת מאיתנו מסרים תת הכרתיים של דחייה, משהו במבטים, בחיוכים ובטון הדיבור סביבה. 

אנשים רגישים למסרים כנים

הוא אמר שאנשים כמותה רגישים מאוד לתדרים האלה ואם אנחנו רוצים להיות טובים אליה ולגרום לה להרגיש בנוח אנחנו צריכים לקבל את השקט שלה, שמתפרש בעיניים הזונות שלנו כריחוק. כן, הוא אמר זונות סביב השולחן ואמא שלו כמעט הורידה לו סטירה. זה מה שכולם זכרו מהנאום שלו, אבל אני זכרתי עוד כמה דברים. הכנות שלו והכנות שלי לא הלכו טוב יחד עם הפנקסים שלנו וכבר לא יכולנו לתקן, באמת שניסינו. בפעם הבאה, אני מבקשת, פנקסים בצד, גם אם זה אומר שצריך להניח איתם גם את קדושת הכנות.