כשאני יוצאת לדייט אני יוצאת אליו מפוכחת. אני יודעת שהמצג שאני מקבלת הוא ברובו מצג שווא, והפגישה הנחמדה הזו בבית קפה לא אומרת שום דבר על איך מערכת יחסים עם בנאדם תיראה. אני לא יודעת מה איתך, אבל לי אין יותר מדי זמן לניסוי וטעיה, אז במקום לחפש את נקודות החיבור בינינו אני משקיעה את הזמן בלחפש את הפערים.
אחרי מערכת היחסים האחרונה שלי החלטתי שאני לא לוקחת על עצמי 'פרויקטים' חדשים. כשאני אומרת 'פרויקט' אני מתכוונת לבנאדם שאני אצטרך לעבוד קשה כדי שמערכת היחסים הזו תעבוד. עבדתי כמו חמורה, ביקר לי, נתתי את הנשמה בפעם האחרונה ומה שקיבלתי בתמורה זה הדבר בערך הכי רחוק שיש מהוקרת תודה. מה שקיבלתי זה תלונות וטענות הזויות על זה שאני מנסה לשנות אותו ולא מוכנה לקבל אותו כמו שהוא. מה זה בכלל אומר 'לקבל אותי כמו שאני'? איך אפשר לנהל מערכת יחסים שבה רק צד אחד מוכן להשתנות והצד השני מתקבע בכל הכוח במקום?
היום כשאני יוצאת לדייטים אני כבר מלבישה על הבנאדם שמולי רקע של קליניקה ומדמיינת אותנו יושבים בטיפול. זה בלתי נמנע, אז למה להדחיק את זה? כשאנחנו מדברים אני מנסה להגיע כמה שיותר מהר לפערים בינינו כדי שאני אקבל תמונת מצב של מה שמחכה לי אם אני אחליט להמשיך.
אני אף פעם לא מחפשת את הפערים בגלוי ואני לא מאירה אותם בזרקור כשאני מאתרת אותם, אני פשוט מסמנת לי נקודות וממשיכה הלאה. אם אני מתייחסת לאיזה שהוא פער פוטנציאלי שעולה בשיחה, אני עושה את זה מאוד, אבל מאוד בקטן, וצ'יק צ'ק אני מחזירה את השיחה למסלול הקליל. בסוף הדייט אני יוצאת עם רשימה בראש ואיך שאני נכנסת לאוטו אני מורידה את הרשימה הזו לכתב. אני אתן לך דוגמא לרשימת פערים שכתבתי אחרי דייט ממש לא מזמן:
- לקח אותנו למסעדה של חבר ודיבר אתו רבע שעה בכניסה
- הזמין רק מנה ראשונה וקפה קטן
- מדבר בעיקר כדי לשמוע את עצמו מדבר
- לא נותן לגמור משפט
- כשמדבר על גרושתו מעקם את הפרצוף
אני יודעת שרשימה כזו יכולה להיראות קטנונית, וזה לא אומר שכל מה שכתוב בה מעיד על האישיות של הבנאדם או על טיב היחסים אם יהיו כאלה, אבל זו רשימה של מחשבות אוטנתיות שאם לא הייתי כותבת אותן הייתי ככל הנראה מדחיקה אותן עד שהן היו נעלמות.
אני מכירה את עצמי מספיק כדי לדעת שאני אישה דעתנית שלא מתמודדת יפה עם התעלמות ועם חוסר רלוונטיות בסיטואציות חברתיות, בטח עם אנשים שאני לא מכירה. אני יודעת שחשוב לי להשמיע את הדעה שלי וחשוב לי להיות עם מישהו שהדעה שלי מעניינת אותו. אני לא חייבת שהוא יסכים עם כל מה שאני אומרת, אבל אני דורשת שהוא יתייחס אליי ולדברים שאני אומרת בצורה רצינית ושלא יחכה שאני אסתום את הפה כדי שהוא יוכל לתת לי את משנתו.
כל התחלה היא גם אפשרות לסוף, אני יודעת את זה ואני מקבלת את זה, אלה החיים. אבל אני לא מוכנה לחיות שוב עם בנאדם שכל מה שהוא ייקח ממערכת היחסים שלנו, אם היא תיגמר, זה את הפרצוף העקום. אני בנאדם ומגיע לי לחוות חווית חיים אנושית. אם אני אמצא איש שמסוגל לתת לי את חווית החיים הזו, אני יותר מאשמח לתת לו חוויה דומה. אם לא, אז לא.
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להכיר חוויות נוספות מעולם ההכרויות >>