חגגתי – 40 השנה. כן, אני בת 40. אתם שומעים את השקט שמלווה את המילים האלה? בחיים לא חשבתי שככה זה נשמע. כשהייתי ילדה המחשבה להיות לבד בגיל 40 לא עברה לי בראש, ולמה שהיא תעבור? איזו ילדה מאחלת לעצמה להיות לבד בגילי?
הייתה לי מורה בבית ספר שהייתה לבד, מורה מתוקה ושקטה שהסתכלה על כולם בעיניים מכילות, כאילו שהיא יודעת משהו שאף אחד אחר לא יודע ושעצם הידיעה הזו מספקת אותה.
היום אני מבינה שכנראה הייתי רומנטיקנית מדי ושמה שהיה לה בעיניים היה בסך הכל עצב. עצב פשוט של אישה שמסתכלת על עולם שממשיך קדימה איתה או בלעדיה, עצב של מי שתופשת שיש דברים שכבר לא יקרו לה בחיים, לפחות לא בדרך שהיא חשבה שהם יקרו.
היום אני בעצמי מורה ואין לי זוגיות. אני טיפוס של קשרים ארוכים ואינטנסיביים, היו לי שלושה כאלו מאז שהייתי בצבא, כשבין לבין אני בעיקר עם עצמי ועם אורחים מזדמנים שנכנסים ויוצאים מחיי. אני לא כועסת על האורחים שלי, להיפך, הם עוזרים לי להעביר את פרקי הזמן הארוכים (שרק הולכים ומתארכים) בין קשר לקשר בצורה נעימה. הם ממלאים אותי בתחושות קלות של אהבה, לא אהבה גדולה ומפחידה שגורמת לדמויות בסרטים לבלוע את הרוק לפני שהן מעזות להגות את המילים המפורשות מהפה, אלא אהבות קטנות, מנחמות, אהבות מתוחמות בזמן ובמקום שלא מנסות להפוך את המגע הפיזי ליותר ממה שהוא וגם לא את הדיבור.
היו לי אורחים פנויים ואורחים תפוסים, ולאף אחד מהם לא באמת נקשרתי, עד שנקשרתי. הכרתי אותו בסדנה למשחק, הוא הצטרף לקבוצה באיחור והחייה את הקבוצה מהמתים. עד שהוא נכנס אני הייתי בין הצעירים כשממוצע הגילאים היה משהו כמו 55. הוא עוד לא חגג 35. הוא נשוי ויש לו ילדים והוא מדבר עליהם ועל אשתו, אבל העיניים שלו מחפשות, ראיתי את זה מהתחלה.
לא חשבתי שהן מחפשות אותי, כי הבנאדם הוא פצצת אנרגיה והוא גם חכם, אלוהים כמה שהוא חכם. יש לו מלא דעות על הכל והוא אחד שמתעקש לעמוד על שלו. יש לו עקרונות מסתבר, והוא לא הסכים ללכת שבי אחרי הדרישות המוגזמות של הבימאית המושפעת שלנו, שהייתה רגילה שכולם בקבוצה עושים את מה שהיא אומרת ולא שואלים שאלות. עד שהוא הגיע היא תפסה אותי שעירה לעזאזל והייתה מוציאה עליי את התסכולים שלה. עד שהוא הגיע לא היה לי אכפת. הוא התחבר איתה, אבל הוא השתמש בחברות הזו כדי לבקר את ההתנהלות שלה מבפנים ולעורר מרד. בקיצור, מה אני אגיד לכם, מצאתי אביר מחורבן על סוס לבן.
התחלנו לשכב עוד כשהייתי חלק מהקבוצה והמשכנו גם אחרי שפרשתי. הבימאית התחילה להגזים עם התסכולים שלה וההיכרות המוקדמת בינה לביני גרמה לה לחשוב בטעות שאני אקבל את הררי האשפה שלה בזרועות פתוחות. השתוללנו במיטה, דיברנו שעות, היינו מחוברים בשכל ובגוף ואני לא יודעת אבל אני חושבת שגם בנפש או ברוח, תקראו לזה איך שאתם רוצים.
אני הייתי בשנת שבתון והוא היה מגיע אליי בבוקר ומעיר אותי עם פורפליי. היינו מתקלחים ביחד, אוכלים ביחד, עובדים ביחד, הבית שלי הפך להיות גם הבית שלו, אבל הלילות היו שלה. קינאתי בה, ברור. ניסיתי לרסן את עצמי ולא להרשות לעצמי להתאהב, אבל אי אפשר שלא להתאהב בו. אני חושבת עליו עכשיו ואני מחייכת, למרות שהוא חתיכת חרא, אני לא יכולה לשלוט בזה.
לפעמים הוא התנהג כאילו הכל בסדר, אבל לפעמים הוא היה נעלם פתאום לשבוע – שבועיים. היו לו רגעים שהיה פוגע בו המוסר וכשזה היה קורה הוא היה מדבר רק על זה. חיכיתי שזה יעבור ורציתי שלא ניגע אחד בשני בתקופות האלה, אבל זה היה חזק ממני, משנינו. בפעם האחרונה הוא נעלם לחמישה חודשים, עכשיו הוא חזר. עוד לא שכבנו ואני לא יודעת מה לעשות. אני עדיין אוהבת אותו ואני יודעת שהוא אוהב אותי. אני לא רוצה להרוס משפחה, לא הייתי חולמת לעשות את זה גם בסיוטים הכי גרועים שלי, אבל אתו הלבד פתאום לא מרגיש כל כך נורא.
אני מפלצת?
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להמשיך לחוויות נוספות מעולם ההכרויות >>