כל מה שפחות משנינות היה בשבילי בזבוז זמן, אבל שכחתי שבסופו של דבר מדובר בבני אדם ושלכל אחד יש סיפור נפלא שהוא יהיה מוכן לפתוח אם הוא ירגיש מספיק בטוח. התפקיד שלי בתור מדענית הוא למצוא את הדרך לעזור למערכת הביולוגיות של האנשים בעולם לחזור לאיזון, ועכשיו אני יודעת שהתפקיד שלי כאדם הוא לעזור למערכות הרגשיות שלהם לחזור לאיזון גם כן.
בראשית האמנתי שאני מקור האור שמאיר את החדר
אני שונאת שיחות על כלום, שונאת ללכת מסביב למחשבה או לרגש ולא לגעת בהם, שונאת ברמה שנהיה לי חם בגוף כשאני תופסת את עצמי בסיטואציה כזאת.
עד לא מזמן הייתי בטוחה שרוב האנשים יודעים שהם משעממים ושהם פשוט השלימו עם האפרוריות שלהם וקיבלו על עצמם גזר דין מוות בזמן שאני חיה חיים בצבעים שמאירים כל חדר שאני נכנסת אליו.
אני לא יודעת מאיפה חשבתי שהשמש זורחת לי, אבל הייתי בטוחה שאני מקור האור שמחייה את הגופות השפופות שמזדקפות בפני ואת תווי הפנים שנמתחים לכבודי. אני הים ששוטף את העצמות היבשות ונוטעת בהם רוח חיים. אני. אני?
חגגתי את עצמי בכל פעם שיצאתי מהבית
אני חושבת שככה חוויתי את המציאות מאז ומעולם, באמת האמנתי בזה והייתי בטוחה שזו עובדה ידועה שברורה לכולם ושאף אחד לא מדבר עליה, לפחות לא כשאני שם. הייתי בטוחה שאני אהובה ושכולם מוקירים לי תודה על זה שאני מגיעה ומנערת אותם עד שהם מתעוררים ונופלים ממיטת השממה הקודרת ומלאת האבק שכיסתה אותם עד שהגעתי.
חוויתי מציאות בה הכל סובב סביבי
ראיתי את השנינות שלי הולכת לפני, את החריפוּת שלי מרחפת מעלי, את הידענוּת שלי מלווה אותי מאחור ואת הרגישות שלי סובבת סביבי כמו לוויין שמשדר תמונה מורכבת של כל מה שקורה מסביב, ויש גם דבר נוסף שאני לא יודעת להסביר אותו אבל הוא הדבר הזה שהולך איתי ומייצר את הפרשנות לכל הדברים האלה שקורים במקביל, כל הזמן, ללא הפסקה. תארי לעצמך כמה מפתיע אותי לגלות בכל פעם מחדש שיש לי אויבים.
מי צריך את כל הקלילות הזאת שלך?
אחותי מספרת לי כמה קשה לה, בתור אישה נשואה עם ילדים קטנים, למצוא חברה. היא בחורה מצחיקה בטירוף אחותי, חריפה אש, אחת שיכולה לבוא לך פתאום עם יציאה שאת לא יודעת איך לאכול אותה או עצמך אחריה. היא יודעת מה היא עושה, זה המשחק שלה. היא תזרוק לך יציאה באין כניסה ותסתכל עלייך, תחכה לראות מה את עושה עם זה.
אנשים לא תוספים את המציאות כמוך
התקווה שלה היא שאת תקחי את הבדיחה ותמשיכי אותה, אבל גם אם רק תביני אותה ותצחקי זה בסדר, כי ככה היא יודעת שהיא מקבלת ממך אור ירוק להמשיך, שאת נהנית ממה שקורה. אחותי היא מופע, היא תמיד הייתה מופע וכולם בבית עפו עליה. היא גדולה ממני בארבע שנים ומאז שאני זוכרת את עצמי ההורים תמיד התייחסו אליה כאל מבוגר נוסף.
האנשים שהכי בטוחים בעצמם הם האנשים הכי בודדים בעולם
כשהם היו מתחילים לריב היא הייתה מבקשת סליחה ויוצאת, ככה, בלי לפחד ובלי לעשות עניין. אמא שלי הייתה מסתכלת על אבא שלי והוא ישר היה אומר לה משהו בסגנון של ׳עזבי, הכל בסדר, נדבר אחר כך, לכי אליה׳. לפעמים אמא הייתה אומרת לו ׳לך אתה׳, אבל תמיד מישהו מהם הלך, והיא תמיד אמרה להם שזה בסדר, היא תלך לספריה לאיזה שעה ותחזור, והם תמיד היו מתנדבים להקפיץ אותה ואז היה יוצא שארבעתנו היינו מעבירים ערב בספריה.
(קרדיט: mages.ai)
700 אורחים בחתונה ואין לך חברות
אחותי היא ההורה האמיתי שלי, את מבינה? היא זאת שבזכותה ההורים שלי נשארו ביחד, היא הייתה הגורם המאחד, זה שנמצא מעל הכל. לאחותי, עד כמה שאני הבנתי בתור ילדה בת 7, היו כוחות-על. עכשיו היא לא מצליחה למצוא חברות כי כולם עסוקים מדי בלשקר לעצמם כדי להגן על עצמם ואף אחד לא מספיק פתוח ובטוח בעצמו כדי לקבל את הבדיחות שלה.
לא רוצה לחיות חיים של בדידות ושל לוגיסטיקה
אחותי הגדולה, הנשמה הכי טובה שהכרתי בחיים שלי, צריכה עכשיו לחיות חיים של בדידות, חיים בהם היא משמשת כלי לביצוע משימות ובלי אף אחד לצחוק אתו על כמה שהמצב הזה מגוחך. בעלה מכיר כבר את כל הבדיחות שלה והיא מכירה את כל הבדיחות שלו, וכשהם נפגשים עם אנשים אחרים מדי פעם אז הרצון שלהם לפרוק את כל הכישרון העצור הזה שלהם פוגש חומה בצורה. 700 אורחים באו לחתונה ואף חברה אחת לא נשארה איתה בקשר. אז מה עשינו בזה תגידי לי?
(קרדיט: mages.ai)
הבעיה של השפויים היא הצניעות המוגזמת שלהם
אז אני מסתכלת על החיים של אחותי ואני שואלת את עצמי מה אני צריכה את זה? היא מנסה לחיות חיים כנים, אמיתיים ושמחים בתוך מציאות שבה כל מי שנמצא סביבה מתאבל על מי שהוא היה פעם, כשהוא נלחם כדי להיות מי שהוא היום.
עכשיו הם שונאים את מי שהם הפכו להיות ורק חושבים איך ׳לשרוד׳ על שהילדים יגדלו, עד שהם יגמרו לשלם משכנתא, עד שהם יצאו לפנסיה, עד שהם יקבלו את הירושה, עד שהילדים יתחתנו, עד שהסכרת תתאזן, עד שכפויי הטובה ירדו מהעניין של הדיור המוגן, עד שהרופאים יפסיקו לחבר להם צינורות בכל מקום, עד שהצפצוף המציק הזה ייפסק, יפסק, יפסק, יפסק…
לא מוכנה לשנוא את עצמי – תודה
יש לי מה לתת כל עוד יש לי מה למכור, ומה שיש לי למכור זה את עצמי. כשאני לא בזוגיות אז גברים נלחמים כדי לכבוש אותי, נשים רווקות רוצות להילחם לצדי כדי להרחיק כובשים לא רצויים ונשים נשואות רוצות לחיות את מלחמות העבר שלהן דרכי. ברור לך שזה הכל שקר אחד גדול, כן?
אני סוג של גיבורה מיתולוגית שאנשים אוהבים לדמיין את עצמם בנעליים שלי, אבל אף אחד לא היה מוכן לוותר על מה שיש לו כדי להיות במקומי, חוץ מאנשים שהגיעו למצב שהם שונאים את החיים שלהם ברמה בלתי נסבלת. ולמה הם שונאים את החיים שלהם? בגלל דברים שהם שונאים באנשים אחרים.
לעשות הנדסה גנטית של הדברים שאנחנו שונאים
עד שטוקהולם נסעתי כדי להיזכר מי אני
את הפוסט הראשון בבלוג הזה קראתי כשהייתי בשטוקהולם באיזה כנס בנוגע למחקר רפואי חדש שבודק אפשרות לייצר כלי דם חדשים בגוף בעזרת שימוש בדם של המטופל. זה טיפול שיכול למנוע קטיעות איברים עבור חולים במחלות כלי דם שעד היום לא ידעו איך לטפל בהם. לוקחים דם מהמטופל, עושים איזו שהיא מניפולציה ומחירים אותו לגוף, ומאותו רגע הדם המהונדס הזה אמור לייצר כלי דם חדשים. פסיכי.
(קרדיט: mages.ai)
הדוקטורט שלי קשור לנושא הזה באופן עקיף, ולא באמת חשבתי שהוא יעזור לי אבל רציתי לטוס לשבדיה בקיץ והרגשתי שאני צריכה לשמוע על הנושא הזה בשלב שבו החוקרים עדיין נלהבים ולפני שחברות התרופות יסתמו להם את הפה בכמה מיליונים וישתלטו להם על העניין.
אני זוכרת שחזרתי בערב למלון והתחלתי להריץ בראש את כל המטופלים שהגילוי האדיר הזה יציל, ואז חשבתי על זה שברגע שיגמר שלב הניסוי והטיפול ייכנס לסל, כולם ידרשו אותו בלי להבין שמדובר פה בפלא. ובעודי חושבת את המחשבה המגוחכת הזאת, נפלתי על בלוג הדברים שאני שונאת באנשים, ולא יכולתי להפסיק לקרוא.
איזה אינטרס יש לאנשים להחמיא לך?
כדי לקבל מחמאות את צריכה לדבר עם אנשים שאוהבים אותך ושאכפת להם ממך באמת, או עם אנשים שמבינים את הערך שיש בדברים שאת עושה. כמה אנשים כאלה את מכירה בחיים? לי יש את אחותי, את ההורים שלי ועוד איזו חברה שלפעמים נראה לי שהיא בעדי ולפעמים נראה לי שהיא נגדי, אבל האמת היא שלא אכפת לה ממני יותר ממה שאכפת לי ממנה.
השנאה היא מערכת הגנה שנלחמת כדי להציל איבר חיוני
קראתי וקראתי וככל שקראתי הבנתי שחוה פרץ יוסף קלעה בול בפוני עם הספר משנה החיים שלה – ׳הנחמה שמעבר לאבסורד׳, זה שממנו צמחה כל התפיסה הזאת של שנאה כמערכת הגנה של איברי הנפש. בסך הכל מדובר פה במערכת שדומה מאוד לכל מערכת ביולוגית אחרת שפועלת בשיטה של כאב שמודיע לנו שמערכת ההגנה שלנו נכנסת לפעולה ושאנחנו צריכים לעזוב הכל ולטפל בבעיה – במקרה של שנאה מדובר בכעס.
אל תהרגי את השליח – שמעי רגע מה יש לו להגיד
הכעס הוא שליח של מערכת ההגנה, בדיוק כמו כל מערכת הגנה אחרת בגוף, כמו המערכת האנדוקנבינואידית למשל, ובמקרה הזה מערכת ההגנה הזו היא מערכת השנאה. המערכת הזאת יוצאת מאיזון ונכנסת למצב מלחמה כשנכנס אויב שמנסה לפגוע באיבר חשוב, והאיבר הזה הוא הפחד. מאחורי הפחד יש אהבה. זהו. זה מאוד פשוט בסך הכל. כל מה שצריך לעשות עכשיו זה reverse engineering מהשליח, שהוא הכעס, דרך השנאה שהיא מערכת ההגנה, ועד לאיבר עצמו שהוא הפחד, ואז, במקום להילחם בו, לטפל בו, לאהוב אותו.
עשיתי reverse engineering לדברים שאני שונאת באנשים וקיבלתי את החיים במתנה
הבנתי שאני שונאת רדידות כי אני לא מוכנה באמת לקבל דברים שונים מאנשים שונים. כל. מה שפחות משנינות היה בשבילי בזבוז זמן, אבל שכחתי שבסופו של דבר מדובר בבני אדם ושלכל אחד יש סיפור נפלא שהוא יהיה מוכן לפתוח אם הוא ירגיש מספיק בטוח. התפקיד שלי בתור מדענית הוא למצוא את הדרך לעזור למערכת הביולוגיות של האנשים בעולם לחזור לאיזון, ועכשיו אני יודעת שהתפקיד שלי כאדם הוא לעזור למערכות הרגשיות שלהם לחזור לאיזון גם כן.
בתוך כל רע מסתתר פוטנציאל לטוב
אנחנו יודעים את זה מחיסונים, ועכשיו אנחנו יודעים את זה גם מהנדסה גנטית. קראתי את ׳הנחמה שמעבר לאבסורד׳ ומה שלמדתי מחוה זה שאנחנו מנסים לנתח יותר מדי את הדברים שלא עובדים כמו שצריך במקום לקחת אותם ולהנדס אותם כך שהם יעבדו לטובתנו. יש טוב בכל דבר רע, גם בדם של אדם עם עורקים סתומים, אז למה שלא יהיה טוב בשנאה?
הספר 'הנחמה שמעבר לאבסורד' אינו מוצע למכירה בשלב הזה. אתר Date Time קיבל מספר עותקים מצומצם אותו אנחנו מעבירים מיד ליד בהתאם לרשימת המתנה. את יכולה לשלוח לנו הודעה ולהירשם כדי להיות הבאה בתור. בינתיים אנחנו מזמינות אותך להיכנס לפייסבוק ולהירשם לניוזלטר שלנו ולקבל מאיתנו גישה לעוד סיפורים אישיים מרתקים על היכרויות ועל גילוי עצמי.