יצאתי לדייט ראשון בזמן המלחמה

פשוט הגענו. כאילו שנינו ניתלנו בדייט הזה. אנחנו מתכתבים כבר הרבה זמן, אבל זה אף פעם לא התבשל לדייט ראשון. עכשיו הוא במילואים בעזה, וזה בנאדם שהוא בסך הכל אותיות במקלדת, אבל פתאום אין אותיות ממנו שלושה שבועות ואני מתה מגעגוע. מאוהבת בו כי פתאום הוא שומר על החיים שלי.

לפני זה הוא היה בסך הכל עוד חרמן שרוצה להכניס אותי למיטה כמה שיותר מהר, ולכי תדעי אם הוא רוצה לעשות את זה כדי לבדוק את הסחורה או סתם כדי להשתמש בה. ההודעה הראשונה שהוא שלח לי אחרי שלושה שבועות הייתה "אני מת להריח אותך".

אם מישהו היה שולח לי "אני מת להריח אותך" לפני המלחמה הייתי חוסמת אותו לנצח, עכשיו אני נמסה. "יאללה תבוא כבר" כתבתי לו. לקח עוד שבוע, אבל הוא בא. והוא חיבק אותי והריח לי את השיער והבטן שלי התהפכה ולא הצלחתי לעצור את הדמעות. אם הוא יוצא מזה אני מתחתנת אתו, לא צריכה לדעת עליך כלום.

אוהבת אותך וזהו, בקשה תחזור בשלום.

רומן פסיכולוגי מומלץ - הנחמה שמעבר לאבסורד