'שיחות אקסים' זה נושא רגיש, אבל לפעמים נראה לי שכל מה שאני רוצה זה רק לדבר על האקסית שלי בדייט.
מתי לדבר על האקסים שלנו?
עברתי פרידה קשה לפני המון זמן. כולם עברו פרידות קשות וכולם נשארו עם צלקות, אני יודע את זה. אני מבין שהציפייה היא שנשמור את שיחות האקסים / אקסיות שלנו לעצמנו, שלא נטריד בהם את העולם, בטח בשלבי ההיכרות הראשונים. באופן כללי, אקסים זה דבר שמדברים עליו עם חברים טובים מאוד, וגם איתם צריך לדעת למנן אחרת השיחות האלה יוצאות להם מכל החורים, ובעיקר אנחנו אמורים לשמור אותם לפגישות עם הפסיכולוגים שלנו. כמה כסף זרם בנהר הפרידות שזורם בין הספה שלי לכיסא של הפסיכולוגים שלי, אה?
הבעיה היא שהפרידה ההיא זה האירוע הכי טראומתי שקרה לי בחיים, וכמו כל פוסט טראומתי נורמאלי גם אני לא יכול שלא לנצל הזדמנות לפרוק מהכאב הזה לעולם. כשאני יושב בדייט, גם אם זה דייט ראשון, אני מנסה למצוא שפה משותפת עם מי שנמצאת מולי. אם מצאנו שפה כזו, בדרך כלל זה קורה כששוברים את הקרח עם איזה סיפור אישי, אז מתחילה להיווצר בינינו קירבה. זה קורה באופן טבעי ורק במקרים נדירים קורה שאני לא מצליח לייצר את הקירבה הזו בדייט או בכל קונסטלציית היכרות אחרת. אני חושף את עצמי מהר מספיק כדי לזכות באמון, אבל לא מהר מדי כך שאני לא נתפס כתמהומני.
השיחה זורמת וסיפור מוביל לסיפור, עד שבלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על האקסים. בשיחות אקסים המוטיבציה משתנה. פתאום, מניסיון למצוא נקודות חיבור מה שקורה זה שבדרך כלל מי שיושבת מולי מרצינה או עוטה על עצמה ציניות, או סתם כועסת. הרגשות הם על הספקרטום הזה והמטרה היא להוכיח לי כמה הוא לא הבין אותה, כמה קשה היה לה לחיות אתו, כמה נאיבית היא הייתה כשלא זיהתה את הסימנים כבר בהתחלה כי מבחינתה מדובר בסוג מסוים של בנאדם ולא במקרה בודד, כמה היא למדה על עצמה ועל בני אדם מהקשר הלא מוצלח הזה, כמה היא מאחלת לו טוב וכמה שהיא מנסה להשתחרר מהדאגה שאף אחת לא תבין אותו כמו שהיא הבינה אותו. היא הייתה רוצה להאמין שתהיה מי שתבין ותקבל אותו, אבל היא מציאותית והיא יודעת שאף אחת לא תסכים לאכול את כל החרא שהיא אכלה.
בדייטים האחרונים אני שומר על איפוק ומחייך כשמדיניות ההסברה מתחילה להכות. בהתחלה לא הייתי מאופק, הייתי אומר את מה שאני חושב ואחר כך מתפלא כשהן היו מאיימות להפסיק את הסיפור באמצע, לפעמים יותר מפעם אחת. אף פעם הן לא מימשו את האיום, דרך אגב. כשהן היו מסיימות לספר את סיפור הקשר והפרידה הבלתי נמנעת הן העבירו לי את רשות הסיפור. לקחתי אותה. ציפיתי לקבל את אותה הקשבה ומעורבות בשיחה שהאמנתי שאני הענקתי, אבל מה שקיבלתי זה שתיקות ארוכות ועקיצות ובעיקר – 'אני אגיד לך את האמת, אני מבינה אותה'.
היום אני לא מדבר על האקסית שלי בדייטים, הפצע כנראה עדיין פתוח ונורא כואב לי שנוגעים בו בגסות. אולי גם אני עושה את זה, אני לא יודע, אין לי דרך לדעת עד כמה הפצע כואב לכן, מה מותר ומה אסור לי לעשות כשאתן מראות לי אותו, ובעיקר אני לא מבין למה תמיד יש צדדים בסיפורי האקסים שלכן. ברור לי שאני צריך לקחת את הצן שלכן, אבל אם אני לוקח את הצד שלכן אז אני צבוע, כי כמו שאתן יכולות להבין אותה גם אני יכול להבין אותו.
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להכיר חוויות נוספות מעולם ההכרויות >>