את זוכרת את מה שסיכמנו בטלפון, כן? אני מדברת ואת מקשיבה לכל מה שיש לי להגיד מהתחלה עד הסוף. זה אומר שאת לא שואלת אותי שאלות מנחות ושאת לא שואלת אותי שאלות הבהרה. את לא צריכה להצביע, בינתיים את יכולה לשאול שאלות, עוד לא התחלנו. מרגע שנתחיל לדבר על העניין עצמו אז אין יותר שאלות.
למה את לא רוצה שישאלו אותך שאלות?
כי שאלות מנחות לוקחות את השיחה מהדברים שמעניינים אותי וחשובים לי אל הדברים שמעניינים אותך, והכי השני זה כי שאלות הבהרה הן שאלות מנחות בתחפושת. אני רואה עלייך מה את רוצה לשאול, אבל תחשבי טוב על מה שאמרתי, אמרתי "הדברים שמעניינים וחשובים לי". בשבילך שום דבר מהדברים שאני אגיד לך עכשיו לא באמת חשוב.
במקרה הכל אני אעניין אותך, וזה המשחק שאנחנו משחקות פה, את מבינה? אני מנסה לגרום לך להתעניין בדברים שאני מספרת כי אני בטוחה שאם אני אצליח לעניין אותך אז זה אומר שהם חשובים גם לך באיזו שהיא צורה. באיזה עוד דרך אני יכולה לדעת אם משהו מהדברים שאני אומרת חשוב לך או לא? רק אם את מביעה עניין, ברור. ואני אגיד לך יותר מזה, גם את תבכי מהדברים שאני אספר לך, זה עדיין לא אומר שמשהו ממה שאמרתי חשוב לך, זה רק אומר שמשהו שם עניין לך גם את הרגש.
אז מה שיוצא זה שאני נותנת לך את הסיפור שלי במתנה, מתוך ציפייה לא ריאלית שאני אצליח לגרום לזה שיהיה אכפת לך ממני, במידה כזאת או אחרת, דרכם. למה אנחנו עושים את זה? הרי אין שום סיכוי שיהיה לך אכפת ממני בזכות איזה סיפור על דמויות שלא באמת קיימות בחיים שלך.
אז למה את מדברת איתי עכשיו?
מאותה סיבה שאני בוחרת לדבר עם כל מי שאני בוחרת לדבר אתו, כי אני אוהבת לדבר על עצמי. אין משהו שאני אוהבת יותר בחיים האלה מאשר לדבר על עצמי. אין. חיפשתי. לא מצאתי שום דבר. עשיתי מה שאת רוצה ולא רוצה ולא מצאתי כלום. נסעתי להודו, עשיתי קורס צלילה, עשיתי צניחה חופשית, עשיתי מלא סוגים של סמים, עשיתי מלא צורות של סקס, הלכתי ללמוד, עזבתי את הלימודים, גרתי בחו"ל תקופה, היה לי איזה קטע שחשבתי שאני זמרת, ירדתי מזה שאני זמרת והחלטתי שלהיות רצינית זה הקטע שלי, ירדתי גם מזה, חשבתי להביא ילד לבד, גם מזה ירדתי… שום דבר לא עשה אותי מאושרת כמו לדבר על עצמי.
לדברים שאני רוצה להגיד כשאני מדברת על עצמי אין שוק גדול
בגלל זה התחלתי לכתוב, רק לא ידעתי את זה. סיפרתי לעצמי שאני אוהבת לכתוב כי אני טובה בזה, אבל זה שטויות, אני אוהבת לכתוב כי ככה אני יכולה לדבר על עצמי כמה שאני רוצה. אני עושה את זה, אני כותבת מלא, המגירה שלי מפוצצת.
מדי פעם אני שולחת משהו החוצה, משחקת עם העניין הזה שאולי אני אוכל לדבר על עצמי ולהתפרנס מזה, אבל הדברים שאני רוצה לדבר עליהם כשאני מדברת על עצמי לא מדברים ליותר מדי אנשים. אין לי שוק גדול, בטח לא בארץ, וממש לא בא לי להתחיל להתעסק בלתרגם את הדברים שאני אומרת לעצמי לשפות אחרות ולשמוע מה יש לאנשים שאין להם שמץ של מושג מה זה להיות אני, חושבים על מה שאני אומרת כשאני מדברת על עצמי. אנשים שהחיים שלהם הכי דומים לחיים שלי לא מדברים על הדברים שאני מדברת עליהם כשהם מדברים על עצמם, אז שזרים יבינו על מה אני מדברת?
אנשים פה לא טפשים ולא מנותקים
ואנשים פה בישראל מבינים הכל, הם לא טיפשים והם לא מנותקים, הם כל הזמן מחוברים לשכל ולרגש שלהם. הבעיה שלי זה שהם תמיד חושבים מה הם יכולים לקחת ממך לעצמם, בכל סיטואציה. 'את רואה משהו יפה? אם מותר לך לקחת קחי', ככה מלמדים אותנו. מותר לך לקחת את הדברים היפים שאני אומרת כשאני מדברת על עצמי ולעשות איתם מה שאת רוצה. את זה אני לא רוצה, ואני לא רוצה את זה בשום מחיר.
אין דבר אנושי גדול יותר מלדבר מול קהל
אז אני כותבת, וזה נחמד, אבל האמת שלא מספיק לי לכתוב. אף פעם לא הספיק לי. את מבינה? עד להודו הגעתי, קפצתי ממטוסים, נכנסתי למיטה עם אנשים שאני לא מכירה ונגעתי בהם, ורק אחרי שעשיתי את כל זה עליתי על במה בפעם הראשונה בחיים שלי והבנתי שאין שום דבר יותר גדול מזה בחיים של בנאדם.
יש כאלה שאומרים שהילד הראשון זה משהו דומה לזה, אבל אני לא יודעת ואני לא מספיק סומכת על דעתם של אנשים שהם לא אני כדי לקחת החלטה כזאת. בבמה אני מי שאני באמת, וזה לא משנה איזו דמות אני משחקת, והאמת היא שזה לא באמת משנה מה אני אומרת.
תני לי טקסט ואני אהפוך אותו לשלי, אני אכניס לתוכו את מה שאני רוצה להגיד על עצמי אבל פשוט במילים ובפעולות שכתבתי או שמישהו אחר כתב. אני רוצה לראות עיניים עליי כשאני מדברת על עצמי, כמה שיותר עיניים, ואני רוצה שקט מוחלט ואני רוצה את סוג ההקשבה הכי דורסני שאפשר לדרוש, הקשבה של קהל. אני רוצה שתהי הקהל שלי, אין תחושה יותר חזקה מזה.
הייתי מוכנה לשלם לך כדי שתשבי פה ותהי הקהל שלי
אני לא מבינה איך המודל הכלכלי של הטקס הזה התפתח בדרך שבה הקהל משלם למי שמציג את עצמו בפניו. בעצם אני דווקא כן מבינה, כי ברגע שאת משלמת לי אז בעצם נותנת לי משהו ממך ומקבלת משהו ממני בתמורה. הכסף שאת מוציאה מהכיס מאפשר לך להיות פתוחה יותר לחוויה ולקוות שאני אצליח. הדברים שאני אומרת על עצמי מול קהל צריכים להיות מנותקים לגמרי מכל הדברים שרוב האנשים שיושבים בקהל אומרים כשהם מדברים על עצמם.
לדברים שאני כותבת אין באמת קהל
ואני יודעת למה. אני כותבת טוב, אני יכולה גם לכתוב מדהים, אבל אני מתאמצת לייצר דרמות כשאני כותבת. לא על חשבון הדברים שאני באמת רוצה להגיד על עצמי. אז הרבה פעמים אני בורחת בכתיבה שלי לאיזה שהוא עניין שאני רוצה לדבר עליו בהרחבה בקשר אליי, ואני שוכחת שני דברים – אני שוכחת שאנשים לא מגיעים כל כך רחוק עם המחשבות שלהם, ואני שוכחת שמה שאנשים באמת רוצים לקבל ממך זה את הדרמה.
אני פילוסופית שמכורה לקהל ושיודעת גם לכתוב דרמטי
הסיפור שלך יהיה טוב יותר ככל שהדברים שאני מדברת עליהם מביעים מחשבות עמוקות, וככל שהדרמה שחודרת לתוך הדברים שאני אומרת על עצמי היא מעניינת יותר. הבעיה הכי גדולה שלי היא שאני מדברת על מחשבות שאף אחד אחר לא מנסה להביע בדרך של סיפור. אני פילוסופית שמכורה לקהל ושיודעת גם לכתוב דרמטי כשמתשק לה או כשהיא צריכה. אבל אני שמה זין על הדרמה, היא לא מעניינת אותי, אותי מעניין מה מסתתר מאחוריה.
מאחורי הדרמה והמחשבות מסתתרים קודים
אריסטו הבין את זה לפני 3000 שנה והבינה המלאוכתית משתמשת בזה היום מול העיניים שלנו. אם את לא מאמינה את יכולה לשאול את Chat GPT האם מאחורי דרמה ומחשבות מסתתרים קודים. אני אחסוך לך את החיפוש, לא רק שהוא לך שזה נכון הוא גם יגיד לך שככה בדיוק הוא עובד.
מה עומד מאחורי הקודים שמאחורי הדרמה ומחשבות
דרמה ומחשבות מאפשרות לנו לסחור אחד עם השני, סבבה, הבנתי את זה, אבל מה שבאמת מעניין אותי זה מה לעזאזל עומד מאחורי הקודים האלה? מאיפה הם באו? מה הם רוצים ממני? מה הם רוצים מאיתנו?
אני מאוד יפה ויש לי גוף במידות של דוגמנית
לשקר לך ולהגיד שאני לא אוהבת את זה? אני משוגעת על זה, אני מתה על מה שקורה מאחורי העיניים של אנשים אפורים שויתרו על כל אפשרות להיות מאושרים בחיים האלה ומסתפקים במנות קטנות וקבועות של דופמין, ברגע שהם רואים אותי. זה לא משנה מה אני אומרת או כותבת, ברגע שאנשים יודעים שזו אני, הם משתחווים. במיוחד אם אני עוד נותנת להם משהו ממה שהם רוצים לראות.
הם קוראים לי מלכה
ומהממת, ונהדרת, ויפה ומוכשרת ומקסימה ומה הם לא אומרים לי חוץ מלהגיד את האמת. האמת היא שהם חרמנים, קנאים או גם וגם. לאף אחד לא באמת אכפת ממני בדיוק כמו שלי לא באמת אכפת מאף אחד חוץ ממני, הכל בסדר. וברור לי שגם החרמנות וגם הקנאה יושבות על ספקטרום אחד, ואני לא מאשימה את האנשים שמגיבים לי בדרך שבה הם מגיבים. אני גם לא יוצאת נגד אף אחד מהם, אבל ברור לי שאת האדם שאני מחפשת אני לא אמצא בתגובות לפוסטים שלי.
אישה כמוני מקבלת מאנשים כל מה שהיא רוצה בחיים האלה
חוץ מהאמת. אני רוצה למצוא מישהו שיהיה מוכן לנסות להכיר אותי באמת ולתת לי לנסות להכיר אותו באמת, ככה ששנינו נוכל לקבל איזה שהוא מושג על מי זה למען השם האדם הזה שאני נותנת לו לגעת בי ושהוא נותן לי לגעת בו, לפני שאנחנו מתחייבים לתת אחד לשני לגעת באופן בלעדי ולתקופה בלתי מוגדרת.
תשתחרר ותדליק בחזרה את האור!
אני בת – 33 ועוד לא מצאתי מישהו שינסה להיות אמיתי איתי. בסוף כל מי שאני יוצאת אתו עובר הופך להיות רכושני כלפי מהר מאוד, ואז זה מתדרדר לתלותיות וזה בדרך כלל השלב שאני כבר לא רואה שום אור בעיניים שלו, רק חושך. אי אפשר לדבר, אי אפשר לצחוק, אי אפשר לעשות שום דבר חוץ מלהיות קרובה אליו ולשמוע כמה הוא אוהב אותי. הלו! אני בנאדם פה! הבנתי שאתה מתלהב שתפסת כוסית, אבל בחייאת! תשתחרר ותדליק בחזרה את האור, אחי.
השאיפות שלי לא הזיזו לאף אחד את התחת
בקיצור, ויתרתי על עצמי ועל כל הדברים המורכבים שאני מנסה להגיד. אין לי עם מי לעמת את הדברים שאני כותבת כדי לדעת אם מה שניסיתי להגיד שם על עצמי עובר או לא עובר, ואולי עובר שם משהו אחר שלא שמתי אליו לב. כשלמדתי תסריטאות היינו קוראים את הטקסטים אחד של השני ונותנים משובים בקבוצה, ושם הרגשתי פתאום שלא רק שאני מובנת, אני גם באמת מוכשרת בכתיבה. אני האמנתי בזה תמיד, ראיתי את זה בעצמי, אבל אני לא אובייקטיבית ולא היה לי אף אחד בחיים שהשאיפות שלי יזיזו לו את התחת.
ישבתי להשתין וראיתי את הברקוד שדיבר מתוך הלב שלי
נראה לי שזה היה בשירותים של תחנת רכבת, ישבתי להשתין וראיתי מול הפנים שלי ברקוד ומעליו היה כתוב "חפשי בגוגל – דברים שאני שונאת באנשים" ולמטה היה את הסמל הזה עם הלב המוזר של האתר שלכם. הרגשתי כאילו מישהו מדבר מתוך הלב ומתוך המוח שלי. נראה לי שישבתי משהו כמו שעה בשירותים, וקראתי את כל הפוסטים ברצף אחד אחרי השני.
לעשות הנדסה גנטית של הדברים שאנחנו שונאים
הפוסט האחרון שקראתי היה של מדענית שהשוותה את מערכת 'הכעסים – שנאות – פחדים' שלנו למערכת הדם. זה הטריף לי את המוח. היא דיברה על מחקר שעושים בארץ שבודק אפשרות לייצר כלי דם חדשים מתוך דגימת דם ולהציל לחולי סכרת את הרגליים. ככה המערכת עובדת, ואני כבר יודעת מהקוד של הבינה המלאכותית ומהקוד האנושי שאם מערכת אחת עובדת בצורה מסוימת אז כנראה שכל המערכות עובדות בדרך הזאת.
קראתי את 'הנחמה שמעבר לאבסורד' והכרתי את עצמי מחדש
ביקשתי שתשלחו לי את הספר משנה החיים 'הנחמה שמעבר לאבסורד' שהשפיע על כל הנשים שכתבו את הסיפורים המדהימים שלהם בבלוג, והבנתי שמה שחוה פרץ יוסף גילתה זה בסך הכל דבר מאוד הגיוני ומאוד פשוט, דבר שכולנו יודעים אבל אף אחד לא לוקח אותו יותר מדי ברצינות כי נורא קל לשכוח שהוא קיים.
הכעס הוא שליח בדיוק כמו כל כאב פיזי אחר
בגלל זה אנחנו מרגישים שאנחנו במצוקה כשאנחנו כועסים. הכאב הזה בעצם מודיע לנו שמערכת ההגנה שאחראית עליו, זו ששלחה אותו אלינו, נכנסה לפעולה. המשמעות היא שמשהו מנסה לתקוף בי משהו. כשחיידק או וירוס פולשים לנו לגוף ומנסים להגיע אל איבר מסוים ולקחת ממנו את מה שהם צריכים, המערכת החיסונית נכנסת לפעולה ואז נוצרת דלקת ששולחת לנו אותות כאב.
הפולש לא תוקף את המערכת החיסונית, אני לא יודעת אם אפשר בכלל לתקוף את המערכת החיסונית כי אני לא יודעת איפה היא נמצאת ואם היא בכלל נמצאת באיזה שהוא מקום או שהיא איזה שהוא מנגנון שנמצא בכל תא בגוף, כמו סליק של נשקים שיש לכל תא מתחת לבלטות.
במצב תקין יש לנו אחווה בין-תאית
אני מאמינה שזה העניין, שיש איזו שהיא אחווה בין-תאית שמייצרת את כאבים במצב מלחמה. הגוף עושה את זה כל הזמן והוא לא מטריד אותנו בכל פולש קטן ולא חשוב, אבל כשמגיעה מתקפה רצינית הגוף צריך אותנו במנוחה ולפעמים הוא גם צריך עזרה חיצונית כמו חיסונים וכמו אנטיביוטיקה. מה שרופאים מסכימים שהגוף לא צריך במצב כזה, זה מוריד חום ומשככי כאבים שלא לצורך.
הדברים שאנחנו שונאים מגינים על האיברים הנפשיים שלנו
האיברים האלה הם הפחדים שלנו ואני פוחדת שאף אחד לא יבין אותי. לפעמים אני חושבת שהנה, מצאתי מישהו שרוצה לנסות להתחיל להבין אותי כדי להחליט האם הוא בוחר בי להיות מישהי חשובה בחיים שלו ולתת לי לראות מי מסתתר מאחורי הרצון להיות עם מישהי כמוני, כדי שאני אוכל לבחור בו להיות מישהו חשוב בחיים שלי. בכל פעם שהרשיתי לעצמי לחשוב ככה קיבלתי חושך בעיניים.
אמרתי לכעסים שלי תודה על ההתראה והרשתי לעצמי לנוח
אחרי שקראתי את הספר הודעתי לכל מי שצריך להודיע שאני טסה לאיזה חו"ל בלי קליטה ובלי Wi-Fi, נכנסתי לחדר, עשיתי לעצמי חושך, והלכתי לישון שבוע. ראיתי טלוויזיה, קראתי קצת, אבל בעיקר ישנתי וקמתי מדי פעם לשירותים, לאכול משהו וכאלה. השתדלתי לא לצאת יותר מדי והשתדלתי לישון כמה שיותר.
לא מוכנה שיקחו ממני את האהבה שמאחורי הפחד
מה שקרה אחרי השבוע הזה שהרגשתי שאני חייבת אנשים אחרת אני אשתגע, אבל קרה עוד משהו – הבנתי שמאחורי הפחד מזה שלא יבינו אותי יש אהבה גדולה, ואם אני לא אהנה ממנה ואשמור עליה אז משהו אחר בעולם הזה ינסה לקחת אותה ממני.
אם כל תא מכיל בתוכו את המערכת החיסונית כמו שאני מבינה, ואם כל ניסיון לפגוע באיבר מסוים בגוף שלנו שולח אותות מצוקה לאיזה שהוא מרכז פיקוד שמפעיל את המערכת הזאת בכל התאים שמשתתפים במלחמה, אז זה אומר שגם האהבה שמאחורי הפחדים היא זו שמפעילה את האיברים הנפשיים האלה שאנחנו קוראים להם בשם 'פחד'.
אולי אין בכלל פחד אלא רק צד שני של איבר חיוני
אז אולי האיברים האלה הם בכלל לא פחדים, אלא בסך הכל איברים שיכולים לתפקד בדרך אחת אבל יכולים לתפקד גם בדרך אחרת? תחשבי על זה, עכשיו את לא מרגישה את המעיים שלך, נכון? אבל מי שיש לו קוליטיס מרגיש את את המעיים. המערכת לא מורגשת כשהיא נמצאת באיזון, וכדי שהיא תהיה באיזון אנחנו מוכרחים לנוח ולתת לתאים להתחדש בתנאים הכי טובים.
אני קרה כי אני אוהבת את עצמי באמת
וזה אומר שאני לא מנסה למצוא חן, אלא להתנהג בדרך המאוזנת שלי בכל סיטואציה. אני מרגישה מה אני רוצה, אני שוקלת האם הרצון הזה הוא רצון בריא, ואם אני מחליטה שכן אז אני מנסה להשיג את מה שאני רוצה בלי לתת לעצמי לצאת מאיזון. כשאני מרגישה שאני מגזימה אני מכבה את האורות והולכת לישון.
אני מצליחה להתפרנס לא רע בכלל, אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות וזה לדבר על עצמי, לפעמים אני עושה את אפילו מול קהל וזה בכלל דבר נפלא, אבל אני לא קוראת לזה 'עבודה', וגם לא 'שליחות', זה פשוט אני חיה בעולם הזה וזהו.
הספר משנה החיים 'הנחמה שמעבר לאבסורד' אינו מוצע למכירה בשלב הזה. אתר Date Time קיבל מספר עותקים מצומצם אותו אנחנו מעבירים מיד ליד בהתאם לרשימת המתנה. את יכולה לשלוח לנו הודעה ולהירשם כדי להיות הבאה בתור. בינתיים אנחנו מזמינות אותך להיכנס לפייסבוק ולהירשם לניוזלטר שלנו ולקבל מאיתנו גישה לעוד סיפורים אישיים מרתקים על היכרויות ועל גילוי עצמי.