אני גרה ביפו בדירה חמודה קרוב לים. הבית יחסית מבודד ויש שביל שמפריד בינו לבין הבתים האחרים. אני יודעת שיפו לא נבנתה בשבילי אבל ההפרדה הזו גורמת לי להרגיש שאולי דווקא כן. אני לא נלחמת בהרגשה הזו, שתישאר, מי לא רוצה להרגיש מיוחדת?
אני כבר לא ילדונת, אבל אני נראית צעירה. יש לי פנים חלקות ואין לי את הקמטים שיש לבני גילי מסביב לעיניים. אני פוחדת מהקמטים האלה פחד מוות, הם נראים כמו חריצי עינויים, כמו מום אותו הטיל אינקוויזיטור רשע ומתוחכם בבני ובנות גילי על מנת לסמן אותנו.
עליי איש העינויים פוסח לעת עתה. יש שיגידו שמדובר בסימן משמיים עם מסר ברור שאומר 'שני את דרכייך', ואני שואלת למה? אם הסיבה שעוד לא סומנתי בשתי אותות קין מסביב לעיניים היא שעליי לשנות את דרכיי אז למה שארצה להשתנות? אם הבחירה היא להתבגר ולראות איזה שהוא אור שאני לא רואה או להישאר צעירה ויפה, אני בוחרת באופציה השנייה בלי לחשוב פעמיים.
נחזור לעולם ההכרויות, לפני איזה שנה יצאתי עם אחד, נקרא לו ר'. בחור מעניין עם נפש מסוכסכת, ילד עם חלומות גדולים שזקוק לחום ואהבה אבל כלוא בגוף של גבר קצת נמוך וקצת מקריח, לא אחד שהעיניים שלכם יקלטו ברחוב. כל כך שקוע היה ר' זה בחלומותיו ובשאיפותיו עד שלא הבחין בשינוי שחל בתגובות הציבור אליו מרגע שהחל להלך בעולם בחברתי. אבל אני ראיתי את המבטים שלכם, שמעתי את השאלה המהדהדת ששאלתם את עצמכם בלב, 'מה היא עושה אתו?'.
בהתחלה האמנתי שהוא רואה ומתעלם, לא האמנתי שאדם יכול להיות מכונס כל כך בתוך עצמו ולא לראות את ההמולה שהוא יוצר בעולם. אנחנו הלכנו ביפו ויפו לטשה בנו את עיניה וחשפה את שיניה, אני התרגשתי מהמתח המתוק שעטף אותנו והוא דיבר איתי על שפינוזה. מי יכול לדבר על שפינוזה בזמן שהעולם רוצה לאכול אותך חי?
אחרי כך וכך טיולים ר' הפך קל לכעוס. הינה סוף כל סוף מתגלות מולי פניו האמיתיות של גבר אוהב וקנא שדורש את הכבוד המגיע לו מבת לוויתו לעומת העולם ומהעולם לעומת בת לוויתו. עשיתי מה שכל אישה שרוצה לפייס גבר תעשה במצב כזה, השתדלתי להרגיע אותו, אלא שהנסיונות שלי לא עלו יפה וזה בלשון המעטה. עם כל ניסיון התחזקה בו האמונה שאינני מבינה אותו, אמונה שהפכה לעקשנות שהפכה לאדישות שהרחיקה בינינו עד שבעיצומו של טיול אחד הוא אמר 'טוב, שלום', והלך לשדה התעופה.
חבר יש לו לר', נקרא לו י', והוא רואה עצמו כבן בריתו וכאיש סודו, חבר נפש בשפת הגברים. את הריק שיצר ר' בחיי מיהר חברו למלא וחיש מצאתי את עצמי מטיילת לצד קנקן שיש בו בדיוק את מה שרואים כשמסכלים עליו. פיו ולבו שווים, ויש שמייחסים לתכונה זו מעלה, ואני מבינה היטב את יתרונותיה של תכונה זו, אבל אלוהים כמה שהיא משעממת! רציתי שיאמר לי מדוע ר' עזב והוא סיפר לי דברים שכבר ידעתי. ייתכן שהוא לא יודע דבר, שהרי מדובר באדם בעל עומק שמקביל למפלס המים בבריכת פעוטות, אבל כשיש בידך קצה חוט אותו את מנסה להשחיל לתוך חור בנפש את לא תמהרי לחפש לך חוט אחר.
הימים עברו וי' המשיך לומר לי דברים שכבר עלו בדעתי, אבל הטיולים התארכו והחמימות שליוותה אותנו בדרך עטפה את שנינו בתוך זרועותיה. י' לימד אותי עד כמה נעים לדבר עם אדם שמכיר את כאבך. אני דיברתי ו – י' שאף את מילותי ונשף אליי מילים עטופות הבנה והכלה.
התנשקתי עם י' פעם ופעמיים והוא האמין שהכנסתיו תחת כנפיי. איזה שיעמום. הטיולים הפכו למזימה חסרת מעוף בה י' מחפש הזדמנויות להתקרב, להושיט יד, לחבק ולנשק, ומה עם ר'? עוד לא העליתי את שמו בפי וכבר י' ביקש ממני להניח לאומלל לנפשו ולעשות בשפתי דברים שיש בהם טעם. הייתם מאמינים?
הנחתי את י' לנפשו יום ויומיים והוא בא אל ביתי. הנחתי שיגיע כשלא התייצבתי בזמן ובמקום לטיול שהפך להרגל יומי קבוע, אבל לשאול אותי אם אני חולה? הינה ניצב מולי ילד בדמות איש ויש בו נכות ועיוורון שבאים בכפיפה אחת. אילו אחת מחברותי הייתה מספרת לי שקרה לה כך וכך עם בן בדמותו של י' יתכן ורחמיי היו נחמרים על הילדון הַלָּזֶה, אבל למען השם, מדובר כאן בחיי שלי. שאל אותי אם יכול הוא לשבת ונשאר לעמוד, שאל אם אני עסוקה ולא הציע עזרה, רצה הגורל ובאה שכנה בודדה בתירוץ כזה ואחר והוא עמד בחלל והמתין עד שיסתיים האירוע והמציאות תחזור לסוב סביבו.
איך שחיבה הפכה לגועל
וכמה חשוכים לילות יפו
בהם נעים בני אדם
עיוורים כעטלף.
אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להכיר חוויות נוספות מעולם ההכרויות >>