איך לייצר התכתבות מעניינת שמשאירה אותה במתח?

בשתי מילים – כאב משותף. זאת המטרה שלי כשאני מתכתב עם בחורה, למצוא כאב עמוק ששנינו חולקים ולתת לה את ההרגשה שאני אהיה זה שיבין את הכאב שלה וייתן לו מקום. איך אני עושה את זה ואיך הגישוש אחר כאב לא נראה מאולץ או קריפי? יש לי שיטה שעובדת כמו שעון.

ברגע שזיהית את המקום שהיא לא רוצה להיכנס אליו יותר מדי דע ששם נמצא הכאב. אל תלחץ עליו אך זכור אותו וחשוב על מקרים בחיים שלך בהם נפגשת עם כאב דומה.

מה קורה בשיחה בין שני אנשים שמנסים להכיר?

אני כבר בן 46, לא ילד, ואת התמימות שלי אני כבר לא כל כך זוכר. הייתי בזוגיות, התגרשתי, דיברתי עם נשים לפני הנישואין, דיברתי עם נשים תוך כדי ודיברתי עם נשים אחרי שהתגרשתי ואף פעם לא שללתי את האפשרות שהשיחה תתפתח לחיבור מעניין ומרגש יותר. לפני שהתחתנתי לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה, עשיתי את מה שהבנתי שאני צריך לעשות כדי להכיר את האדם שנמצא מולי וכדי לעזור לאדם שמולי להכיר את הגרסה הטובה ביותר שהצלחתי לייצר. 

אני לא אלך אתכם לרבנות אם תגידו שהתייחסתי לשיחות שלי עם נשים כאל בדיקה של השקעה פוטנציאלית. כמו כל משקיע רציתי קודם כל לבדוק את האפשרות לקבל תשואה מהירה וגבוהה, שזה אומר כמובן סקס. וכן, כמו כל משקיע שרוצה שיחשיבו אותו לרציונלי הייתי פתוח לאפשרות שהמפגש החברתי התורן יהווה פתח להשקעה ארוכת טווח. עם הזמן למדתי שתשואה מהירה מבטלת אצלי במקרים רבים את הרצון להמשיך ולהשקיע באותה מניה, אבל זה כבר נושא אחר. 

תשנאו את המשחק, לא את השחקן

אני מבין את הביקורת שלכם נגד מה שאני כותב כאן. אני מתייחס לבני אדם כאל השקעות פוטנציאליות וכך אני בעצם שולל מהם את עצם היותם אנושיים במידה מסוימת. אני יודע שזו דרך אחת לראות את המציאות, גם אני רואה אותה מדי פעם בדרך הזו, אבל אז אני נזכר שמולי יושבת משקיעה שבודקת גם היא את ההשקעה שלפניה. נכון, היא חושבת בעיקר על השקעות ארוכות טווח, והחברה הרי לימדה אותה שהשקעות קצרות טווח זה עסק מלוכלך ושזה לא בשבילה, יש בהן סיכון גבוה והיא צריכה להיזהר מהן כמו מאש. אבל אותי לימדו את ההיפך. 

כשעברתי לגור עם חברה בגיל – 22 ההורים שלי שאלו אותי מה בוער לי? או במילים אחרות – למה אני מתחייב להשקעה לטווח ארוך לפני שבדקתי מניות אחרות בשוק? ההורים שלה לעומת זאת קנו לנו דברים לבית, נתנו לנו ממיר של יס והביאו עוגה. אתם אולי כועסים עליי, אבל אתם יודעים שיש משהו במה שאני אומר. ועכשיו אני אסביר איך כל עניין ההשקעות קשור לכאבים משותפים ואיך אני 'מנצל' את הפירצה שמצאתי במשחק כדי לייצר תשואות מהירות בשוק ההכרויות.

מה זה כאב משותף ואיך הגעתי לזה?

מה שמחבר בין בני אדם יותר מכל דבר אחר זה אויב משותף. התורה לימדה אותנו את זה, מקיבאלי לימד אותנו את זה, המציאות מלמדת אותנו את זה, הכלכלה כמובן, הסרטים, הספרים, מערכת הבריאות, הכל. אנחנו חיים בעולם של רצונות ומכשולים והדבר המעניין בהיכרות עם בחורה זה שאני מהווה גם את התגלמות הרצון וגם את המכשול.

בשלב הראשון היא מתרשמת מההשקעה ואת השלב הזה אני צולח בלי בעיה. אני מתאמן, אני מתלבש בצורה שמעידה עליי כעל אחד שמשקיע בעצמו, השיער שלי מסודר וגם הזקן, אני מחייך אבל לא יותר מדי ככה שאני מבטל את החשש המובן שלה מפני משקיע לחוץ שכל מה שהוא מחפש הן תשואות מהירות בזמן קצר ואני מתעניין בה כמשקיעה לא פחות משאני מתאר את עצמי כהשקעה משתלמת. אבל כאן אני מדבר כבר על שלב הפגישה, וכדי להגיע לשלב הזה בעמדת יתרון אני חייב למצוא את הכאב המשותף, או במילים אחרות את האויב המשותף, עוד בהתכתבויות הראשונות בינה לביני.

למה אנחנו מסתירים את הכאבים שלנו?

החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב, החוק הראשון של כאב משותף הוא שלא מדברים על כאב משותף. אף אחת לא רוצה לשמוע אותך מתלונן על כמה רע לך בחיים, אבל כל אחת תשמח לשמוע על הדרך המקורית בה אתה מתמודד עם תחושת המועקה שמאיימת להפוך אותך לאומלל. תרבויות שלמות נבנו על ההנחה הזו, גם זו שאנו חיים בה. לכל אחד יש תחושת מועקה שמלווה אותו ושנובעת מכאב שמרגיש לו או לה ככאב הכי פרטי והכי אישי בעולם. 

המוח שלנו מחפש תמיד את השונה, כי השונה הוא אפשרות לכאב ואת ואנחנו מתוכנתים לסמן אותו ולהוקיע אותו כדי שלא יכאב לנו. לכולם יש כאב עמוק, יש אנשים שמשועבדים לכאב העמוק שלהם ושאינם מסוגלים לדבר על משהו מלבד אותו כאב והם נתפסים בחברה שלנו כטרחנים, ויש אנשים שאינם מכירים בתחושה הכאב שלהם ומדחיקים אותה והם פשוט אנשים שטחיים ולא מעניינים. 

איך למצוא כאב משותף בהתכתבות?

היום, בגילי המופלג אני מתחרה עם לא מעט בני 30 שטחיים ולא מעניינים שנשארו מאחור, גברים ילדותיים ופחדנים שממלאים את הזמן שלהם בעבודה משמימה, במשחקי מחשב, בסמים קלים ובאלכוהול כי הם פוחדים להתמודד עם תחושת הכאב שלהם. אני רואה אתכם, אני רואה וצוחק עליכם עם הבחורות שהסכימו לצאת איתכם לדייט ורק רצו לברוח. אתם מוזמנים לצאת מהמאמר שלי ולחזור לחיים העלובים שלכם, או להישאר ולהבין איך להשיג את מה שאתם רוצים בחיים.

לי יש את הכאב שלי ואני מתמודד אתו בכל מיני דרכים. אני לא מציג אותו ככאב אלא כהתמודדות, וכגבר אני מוצא דרכים להתגבר על הכאב הזה ולכן אני מבין את הניסיונות של הנשים איתן אני נפגש להתגבר על הכאבים שלהן. אני לא מנסה להציע פתרונות כי אני מבין שאין פתרונות לשום דבר, רק דרכים נוספות להתמודד עם כאב, ואם לא ביקשו ממני דרך נוספת אז אני לא מנדב אותה. 

המטרה שלי בשיחה היא למצוא את הכאב שלה, לתת לה להרגיש שהיא לא אשמה בכאב הזה ושכל אחד היה מגיע למצב בו היא נמצאת לאור הנסיבות וכולי וכולי… אחר כך אני משתף אותה בכאב דומה, אבל לא דומה מידי. לפעמים אין כאב כזה אז אני משנה עובדות מהחיים שלי כך שיתאימו לדרך ההתמודדות שלה, אבל שלא יתאימו יותר מדי אחרת זה ייראה פתטי ושקוף. 

דרכים פרקטיות לקחת את הכאב שלה ולעטוף אותו בהבנה:

• זה מעניין שאת אומרת את זה. (ואז לשתוק ולחכות לשאלה המתבקשת – כן? למה?)
• נראה לי שהם פשוט לא מבינים אותך.
• במקומך הייתי עושה בדיוק אותו דבר.
• זה עצוב שאנשים לא באמת מקשיבים.
• זה נראה שעברת הרבה דברים בחיים.
• יכול להיות שאת לוקחת על עצמך יותר מדי?

הרעיון הוא לא להיות רציני מדי, להיות עם האצבע על הדופק ולראות מתי היא מעוניינת להרחיב ומתי לא, ולדעת להקליל כשהיא נותנת לך רמז שהספיק לה לדבר על דברים כבדים. ברגע שזיהית את המקום אליו היא לא רוצה להיכנס אליו יותר מדי, דע ששם נמצא הכאב. זכור אותו ונסה לחשוב על מקרים בחיים שלך בהם נפגשת עם כאב דומה. 

שחזר את המקרים האלו ונסה לחיות אותם מחדש או לבנות אותם מאפס במידה ואין לך זיכרון ספציפי. תכניס את הזיכרון / סיפור לתנור (שזה אומר פשוט ללכת לישון עם המחשבה הזו והמוח שלך כבר יעשה את שלו), ובוא עם התוצרים לפגישה. כשעיניים פוגשות עיניים הנפש רוצה לדבר את הכאב, ובתור משקיע חכם כל מה שעליך לעשות זה ללוות את ההשקעה שלך למקום אליו תרצה לקחת אותה. 

דרך נוספת להשתמש בכאב המשותף

נתתי פה דברים שיכולים להכאיב לנשים רבות, וזו לא הכוונה שלי. אני חושב שהרבה יותר גרוע מלומר את האמת זה לא לומר אותה. אנשים משתמשים בכאבים משותפים בין אם הם עושים את זה במודע ובין אם לא, אני לא המצאתי את זה, אני רק מצביע על תופעה שאני מזהה במציאות שסביבי. האם הבעיה היא איתי ועם דומיי? ייתכן. 

האם צריך לחנך את ילדינו לאהוד נשים ולא לראות אותן כהשקעה לטווח קצר? יכול מאוד להיות, אני אישית הייתי שמח לחיות במציאות כזאת, אבל כדי לעשות את זה אנחנו צריכים להסיר את הדוגמניות משלטי החוצות שגורמות לילדים בני 13 לרייר, לסגור את אתרי הפורנו, לצנזר את הקליפים של כוכבות הפופ, ובקיצור – לשכנע את קברניטי התרבות והכלכלה המערביים שהכאב המשותף הזה שהם מצאו בנו והחליטו ללחוץ עליו בכזו עוצמה כבר לא כואב לנו יותר ושאנחנו יכולים למצוא דרכים אחרות להעלים אותו. 

עד שזה יקרה, אתה יכול להשתמש בכלים שקיבלת עכשיו כדי להיות בנאדם ופשוט לחפש מישהי שחולקת אתך כאב משותף אמיתי ועמוק ולבנות איתה חיים משותפים מדהימים. אבל זה כבר תלוי בך.

אנחנו ב – Date Time מקווים שהתוכן עזר לך ואנחנו מזמינים אותך להכיר חוויות נוספות מעולם ההכרויות >>