אני שונאת שלא מבינים אותי, והאמת היא שנמאס לי להתבייש בזה. כן, אני רוצה שיבינו אותי, יותר מזה – חשוב לי שיבינו אותי, אבל העולם דורש ממני "להשתחרר". היום אני משוחררת, לא מהניסיון שלי להסביר את עצמי, אלא מהתחושות המגעילה שמגיעות בכל פעם שאני פוגשת קיר.
באחד הדייטים האחרונים שלי התחלתי לבכות. הבחור שישב מולי לא ידע מה לעשות, הוא שאל אם הכל בסדר וראיתי עליו שהוא מובך בטירוף ושכל מה שהוא רוצה לעשות זה לברוח, אבל הוא לא יכול כי כולם מסביב מסתכלים. הוא לא עשה משהו לא בסדר, הוא בחור נחמד והוא בסך הכל ניסה לשמור על אווירה קלילה ומצחיקה.
לא תכננתי לכלוא אותו בתוך הסיטואציה, אבל ברגע שהבנתי מה קורה – ברגע שקלטתי שזה שאני בוכה מחייב אותו להישאר בכיסא ולהקשיב לי מהתחלה עד הסוף, הרגשתי פתאום שיש לי את כל הכוח בעולם. ואני זוכרת את כל מה שאמרתי, מילה במילה:
בטח תגיד לי שהבכי שלי לא מפחיד אותך
"אתה רוצה לדעת למה אני בוכה? אני בוכה כי אני לא יכולה לעשות את זה יותר. אתה לא חייב לי שום דבר, אתה לא מכיר אותי, אתה גם לא מכיר את כל האנשים האלה שיושבים פה מסביב ומסתכלים עלינו אז אתה יכול פשוט לקום וללכת. כן, זה יכאב לך קצת בדקות הקרובות, אבל זה יעבור מהר, סמוך עליי, כבר ניסיתי את כל הסוגים של כאבי מבוכה. אתה בכל זאת נשאר.
בטח תגיד לי שהבכי שלי לא מפחיד אותך, אבל זה לא נכון, זה מפחיד. אתה מדבר ושום דבר שאתה אומר לא באמת חשוב לך, אבל אני מדברת וכל דבר שאני אומרת חשוב לי. אתה יודע כמה קשה לי להחליט מה להגיד? באיזה מילים להשתמש? אני לא מאמינה שהמילים שאני אומרת מצליחות לבטא את הדברים שאני חושבת ומרגישה, וזה ככה מאז שהייתי ילדה! יש לך מושג כמה זה קשה?
די, תלך, מה אתה צריך את זה? הדייט מת, אי אפשר להציל אותו, אז לפחות את עצמך תציל. אחרי שאתה תלך לי יהיה הרבה יותר קל לקום וללכת אחריך, אני כבר רגילה להשפלות האלה, אף אחד בחיים שלי אף פעם לא הצליח להבין מה אני מנסה להגיד."
עזרה בדרך
בסוף הוא ביקש ממני סליחה אם הוא אמר או עשה משהו שפגע בי ואז הוא קם ונמלט על נפשו. הרגשתי הקלה והזמנתי לעצמי קפה חזק. המשכתי לשבת בבית הקפה ונתתי למבטים של כולם לחדור לתוכי כמו חיצים רעילים, והרגשתי מן צלילות כזאת, כמו שמרגישים כשנכנסים לים הקר באילת.
לא רציתי לוותר על הצלילות הזאת, היא מגיעה רק לעיתים נדירות ונעלמת. התכתבתי עם חברה שסובלת מבעיה קשה של הברחת גברים סדרתית וסיפרתי לה מה קרה. היא שאלה איפה אני ואמרה שהיא באה.
תוך עשר דקות ראיתי אותה מחוץ לבית הקפה, מתנשקת עם איזה בחור נשיקה ארוכה, ממש מתקשה להיפרד ממנו ועד שהיא הביאה את עצמה לפתוח את הדלת הוא סובב אותה ונישק אותה שוב. בסוף הם נכנעו והלכו כל אחד לדרכו.
מבריחת הגברים מתאפסת לה על החיים – ומה איתי?
מסתבר שלא דיברנו כבר חצי שנה, אבל אני לא שמתי לב, אני אף פעם לא שמה לב כמה זמן עובר מהפעם האחרונה שאני מדברת עם חברה. היא סיפרה לי עם החבר, אמרה שהם ביחד כבר ארבעה חודשים וששבוע הבא הם טסים לדרום אמריקה ושהיא יודעת שהוא הולך להציע לה שם. הרגשתי כמו סמרטוט רצפה, רציתי לשמוח בשבילה אבל לא ידעתי איך.
היא תפסה לי את היד ואמרה לי שהיא באה בשבילי ושאני אתחיל לשפוך. סיפרתי לה. היא הסתכלה עליי, אני לא אשכח את זה בחיים, הסתכלה, הנהנה ככה עם הראש ושאלה אם רוצה לעשות לעשות את השינוי הכי גדול בחיים שלי.
המתנה הכי יעילה שקיבלתי
היא הוציאה מהתיק שלה ספר דק, אמרה לי שהיא הרגישה לפי ההתכתבות בינינו שאני מוכנה, ונתנה לי אותו. "הנחמה שמעבר לאבסורד".
לא הבנתי איך ספר על דברים שאנשים שונאים באנשים יכול לעזור לי להפסיק לשנוא את עצמי בכל פעם שאני תופסת את עצמי מנסה להסביר את עצמי למישהו. היא אמרה שגם היא לא ידעה, והיא הגיעה אליו בטעות אחרי שהיא קראה כתבה של מישהי שסיפרה איך הדברים שהיא שונאת באנשים הצילו לה את הדייט, והכתבה הזאת שכנעה אותה עד כדי כך שהיא החליטה לתת לזה צ'אנס.
החלטתי גם אני לתת צ'אנס לכתבה והרגשתי שהבחורה מדברת מתוך הגרון שלי. את הספר קראתי בלילה אחד. מה שתפס אותי בספר זה שהוא לא מנסה ללמד אותי שום דבר. הוא בכלל לא כתוב כמו כל הספרים האלה שמנסים לשכנע אותך שהם יודעים יותר טוב ממך, לא, הוא יודע בדיוק את מה שאת יודעת וכשקראתי אותו הרגשתי כאילו אני מביטה במראה, רק שהמראה מביטה בי בחזרה.
שליחי הכאב של אבירי השנאה וממלכות הפחד
דרך הספר משנה החיים הזה הבנתי שכל דבר שאני עושה ולא עושה בחיים שלי קשור לדברים שאני שונאת באנשים, ושהדברים שאני שונאת יושבים על פחדים ושהכל זה בעצם מערכת מאוד מתוחכמת שלא פועלת נגדי אלא בעדי. יש כאב, הוא שליח ששולח מסר ממערכת הגנה שנקראת 'שנאה' שנכנסת לפעולה, והיא נכנסת לפעולה כי היא מנסה לשמור על ממלכה שנקראת 'פחד', ויש הרבה ממלכות פחד שנלחמות בעצם אחת בשנייה, והתפקיד שלי הוא לנסות ולעשות ביניהן שלום.
בסוף, מאחורי כל ממלכות הפחד האלה, יושבת ממלכת פחד אחת והיא ממלכת הפחד מהמוות. היא שם, אותה אי אפשר לנצח, אבל אנחנו כל הזמן מנסות. אני הפסקתי לנסות לנצח, זה לא התפקיד שלי, אני כאן כדי לשמור ולעבוד, זה הכל. ברגע שהבנתי את זה, פתאום הכל הפך להרבה יותר פשוט. תשאלי את בעלי.
הספר משנה החיים – 'הנחמה שמעבר לאבסורד' אינו מוצע למכירה בשלב הזה. אתר Date Time קיבל מספר עותקים מצומצם אותו אנחנו מעבירים מיד ליד בהתאם לרשימת המתנה. את יכולה לשלוח לנו הודעה ולהירשם כדי להיות הבאה בתור. בינתיים אנחנו מזמינות אותך להיכנס לפייסבוק ולהירשם לניוזלטר שלנו ולקבל מאיתנו גישה לעוד סיפורים אישיים מרתקים על היכרויות ועל גילוי עצמי.