אני חיה היום בזכות ספר משנה החיים על הדברים שאני שונאת באנשים

בגיל 22 היא נכנסה להריון לא מתוכנן מבן הזוג שלה. אחרי שנים של דיכאון ואחרי שהיא כבר חשבה להתאבד, היא גילתה את הכוח שמאחורי הדברים שהיא שונאת באנשים:

"הדברים שאני שונאת באנשים אחרים גרמו לי לחזור לעצמי ולהבין שאני לא צריכה להתגבר, אני צריכה להשלים עם זה שנכנעתי ללחץ של אנשים אחרים, להסתגל למציאות הזאת ולצמוח מתוכה."

השנאה מתחילה בכדור שלג קטן

למה את כל כך פוחדת להיפגע?

זאת שאלה טובה, את בעצם שואלת אותי למה אני לא בונה חומה סביב הפחד הזה, נכון? כי בואי, גם את פוחדת להיפגע, כולם פוחדים להיפגע. אף אחד לא רוצה להיפגע, אבל רוב האנשים לא חושבים על זה כשהם מקבלים החלטות, בטח אם אלה סתם החלטות יומיומיות.

אני חושבת שיש סוג מסוים של אנשים שמסוגל לחיות את החיים שלו מתוך התעלמות מוחלטת מהפחד להיפגע, אבל אני לא כזאת. קשה לי עם זה, קשה לי עם המחשבה שההחלטה הבאה שאני אקח או לא אקח תהיה זו שתיצור את כדור השלג שיגדל ויגדל עד שירמוס אותי.

יש לך דוגמא לכדור שלג כזה?

יש לי הרבה דוגמאות, אבל זו שהשפיעה עליי הכי חזק הייתה כשנכנסתי להריון מבן הזוג הקודם שלי. היינו ביחד חמש שנים, היה לי ברור שזה הולך לכיוון של חתונה אבל לא מיהרתי. הייתי בת עשרים ושתיים והוא היה באמצע לימודים והיו לו שאיפות גדולות, ואנחנו עדיין גרנו כל אחד אצל ההורים. בקיצור, זה הרגיש מוקדם מדי, מה גם שאף פעם לא דיברנו על חתונה וילדים בתור משהו שעומד לקרות בקרוב. זה תמיד נשאר בתור תכנון עתידי, עד שנכנסתי להריון.

ומה קרה?

מה שקרה זה שהוא נורא נבהל ואני נורא נבהלתי מהבהלה שלו, ותוך כמה ימים כבר היה לי תור לועדה ואחרי עוד כמה ימים הפלה. הרגשתי שכל הדבר הזה פשוט דורס אותי בלי שהספקתי לחשוב בשביל עצמי. 

אפשר להגיד שהפחד להיפגע הוא שגרם לך לעשות הפלה?

זה לא בדיוק הפחד מהפגיעה עצמה, כי כבר נפגעתי, אבל מה שהפחיד אותי זה הכאב שהגיע בעקבות הפגיעה, מזה רציתי להיפטר כמה שיותר מהר כדי להחזיר את החיים שלי למסלול. הפחד פגע בי ברגע שראיתי את הבהלה על הפנים שלו. מאותו רגע כל מה שרציתי זה שהוא יפסיק לפחד ממני כי הפחד שלו ממני פגע בי בצורה שאני לא יכולה לתאר לך במילים.

אז ניסיתי לעצור את כדור השלג הזה אחרי שהוא כבר נוצר, וכדי לעשות את זה הרגשתי שאני חייבת להשתיק את הפחד מהאפשרות שכדור השלג יפגע בי. אמרתי לעצמי אם הוא יפגע אז שיפגע, אין לי מה לעשות נגד זה, אבל אני לא מתכוונת לשכב ולתת לו פשוט לדרוס אותי. 

הפסקתי להתייחס לאירועים מורכבים כאל כדורי שלג שמנסים לדרוס אותי

הדרך שלך להילחם נגד כדור השלג הייתה לעשות את ההפלה?

לא ניסיתי להילחם, ניסיתי לברוח.

למה?

כי לא האמנתי שאני מסוגלת להביא את עצמי להשתתף במלחמה הזאת. כל הדימוי הזה שנתנו לתופעה של פחד מלהיפגע בתור כדור שלג שמתגלגל וגדל ומאיים לדרוס אותי הוא לא נכון, אבל זה מה שכל הזמן אמרו לנו על החיים, אז לא הייתה לי שום דרך אחרת להסתכל על המצב שלי.

תסבירי.

אני זו שיוצרת את כדור השלג, וכשאני יוצרת אותו אז אין לי סיכוי לברוח ממנו, והיום אני יודעת שאני בכלל לא אמורה לברוח ממנו, כי זה בכלל לא אמור להיות כדור שלג. אם כבר אז זה יותר דומה לכדוריות דם לבנות שלא נלחמות נגדי, אלא בעדי.

הפחד להיפגע פועל לטובתך

איך הבנת את זה?

אחרי ההפלה הייתי בדיכאון, אין מילה אחרת לתאר את מה שעברתי. היה לי קשה מאוד לשכנע את עצמי לקום מהמיטה בבוקר, הייתי שוכבת שעות עם עיניים פקוחות ולא מוצאת סיבות. ניסיתי לחשוב על ההורים שלי ולנסות לשכנע את עצמי לצאת מהמיטה בשבילם אבל לא הרגשתי שאני רוצה וגם השכל אמר לי לא לעשות את זה, כי הם רק ינסו לגרום לי לרצות להתגבר.

ואת לא רצית להתגבר על הדיכאון?

לא רציתי כי הרגשתי שהדיכאון שלי הוא היחיד שמבין ושמקבל אותי כמו שאני, ומה שהדיכאון שלי רצה ממני זה מיטה ושקט ושירים עצובים ודמעות, והוא רצה שאני אתרחק מכולם כדי שהוא יוכל לשנוא את כולם על זה שלי כואב ולהם לא. הדיכאון שלי לא היה הבעיה, הניסיון שלי לצאת ממנו בכוח, זאת הייתה הבעיה שלי. 

לאפשר לנפש להחלים מהפצעים הפתוחים שלנו

נלחמתי עם עצמי כדי לחזור להיות הדמות הזאת שמתנהגת בדרך שכולם מצפים ממנה להתנהג. אהבתי את הדיכאון שלי ושנאתי אותו, רציתי שהוא יעזוב אותי ולא יכולתי לדמיין את החיים שלי בלעדיו. המלחמה שלי יצרה מצב שבו אני לא מאפשרת לנפש שלי להחלים מהפצע העמוק והמדמם הזה שנוצר בתוכה. כל מי שעבר כאב נפשי בחיים שלו יודע שהפצע קיים, אני מרגישה אותו בדיוק כמו שאני ארגיש מים רותחים על העור שלי, רק שאף אחד לא רואה אותו. 

מתי המלחמה שלך עם עצמך נגמרה?

כשנכנעתי. נלחמתי עם עצמי עד שהרגשתי שאני לא יכולה להילחם יותר, ופשוט נכנעתי ונשכבתי במיטה. בדיעבד אני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות, אבל זה לא מספיק. כשאת מחלימה את צריכה לברוא לעצמך איזה שהוא יעד, אבל איזה יעד אפשר כבר לברוא כשאת שונאת את הכל?

חשבתי על זה והמחשבה הזאת הכניסה אותי למצב של ייאוש, כי אם כל מה שאני מרגישה זה שנאה כלפי הכל, אז איזו תקווה כבר יכולה להיות לי? ולא רק שאני מרגישה שנאה, אני גם מאוד לא רוצה להיפרד מהשנאה הזאת, את מבינה? אני מחוברת אליה, היא מבינה אותי, היא הדבר הכי אמיתי שהיה לי בחיים. לא רוצה לוותר עליה בשביל לחזור לשקר הזה שאנשים קוראים לו 'לחזור לעצמך'. אין 'עצמי' כמו שהייתי יותר, לא תהיה אותה, זהו. ברגע שהבנתי שאני לא מוכנה לוותר על השנאה שלי, פתאום התחילו להיכנס מחשבות ורגשות שלא הכרתי קודם.

איך היית מתארת את המחשבות והרגשות החדשים?

כסוג של השלמה שקטה ונעימה עם זה שאין לי מקום בעולם, ושזה בסדר. קיבלתי את זה שאני לא יכולה להיות חלק מהקיום הזה שלא מוכן לקבל את מי שאני עכשיו ובדרך חסרת הכיוון שבה מתכוונת להמשיך בעתיד. פתאום התחלתי לחשוב על התאבדות.

חיכיתי שאני ארגיש איזה שהוא פחד או חרדה, אבל ההיפך, עברה בי התרגשות, תחושה רעננה של אפשרות חדשה, תחושה אופטימית מאוד שלא הרגשתי קודם.

התחלתי להבריא כשגיליתי את הכוח שמאחורי הדברים שאני שונאת

איך חיית עם המחשבות והרגשות האלה?

עבר יום ועוד יום ואני במיטה, ההורים שלי קוראים לי לצאת ואני מחכה שהקול שלהם יעורר בי איזה שהוא רצון לחיות אבל בכל פעם שמישהו מהעולם החיצוני מנסה לדבר אליי אני רק שונאת יותר, ואז הרצון למות מתגבר. הוא משכנע אותי ששום דבר בעולם הזה לא שווה את הסבל שלי, כולם אטומים לכאב שלי ויהיה נורא קשה ונורא בודד לחיות חיים כאלה בלי לוותר על הכאב שכבר הפך להיות חלק ממני. 

ובכל זאת הנה את פה איתי. איך עשית את זה?

באיזה שהוא שלב כבר התחלתי להאמין שהדבר האצילי ביותר שאני יכולה לעשות עבור עצמי זה להוציא את עצמי מהעולם הזה. פתאום המחשבה הקטנה הזאת הפכה לאפשרות היחידה. חיפשתי מידע באינטרנט על אנשים שעברו דברים דומים לשלי, כנראה שניסיתי לחפש דרכים להציל את עצמי, לא יודעת. ואז במקרה התגלגתי לכתבה באתר שלכם על מישהי שסיפרה איך דברים שהיא שונאת הצילו לה את הדייט. 

לא עניין אותי דייטים ולא שום דבר, אבל הכותרת של הכתבה סקרנה אותי. אני שונאת הכל ואני כבר נמצאת במצב שבו אני אוהבת את השנאה שלי להכל, אבל השנאה הזאת גורמת לי לחשוב ברצינות להרוג את עצמי. פתאום נמצאת מולי כתבה של מישהי שמספרת איך השנאה שלה הצילה לה את הדייט. נכנסתי לכתבה, האמת שציפיתי למצוא שם כל מיני שטויות שיגרמו לי לשנוא את עצמי על זה שבכלל לחצתי עליה, אבל מה שגיליתי שם שינה לי את החיים.

השנאה היא מערכת חיסונית שמגנה על הנפש

אני קוראת את הכתבה ומבינה שהבחורה הזאת אומרת לי שהשנאה היא מערכת הגנה טבעית שנמצאת בנפש שלנו, וכשהיא נלחמת אז אנחנו מרגישים אותה, בדיוק כמו שאנחנו מרגישים תסמינים של דלקת. פתאום אני שומעת שהכאב שאני מרגישה הוא שליח שמודיע לי שמתנהלת מלחמה ושהדבר האחרון שאני צריכה לעשות זה להתעלם ממנו.

אז מה את צריכה לעשות במצב כזה? 

קודם כל להבין שהשנאה היא מעגל ההגנה שנכנס למלחמה בגלל משהו שקרה בתוכי. היא לא מנסה להילחם בי, היא נלחמת בעדי ואם אני אנסה לדכא אותה במקום להבין על מה בדיוק היא נלחמת ואיך אני יכולה לעזור לה במלחמה הזאת, אני אפסיד. כי בלי השנאה שלי לדברים שגרמו לי לעשות הפלה מרצוני הכביכול חופשי, אני מעדיפה למות.

המלחמה בנפש היא מלחמה בין צבאות הפחד

אז קראתי את מה שהבחורה כתבה ויצרתי אתכם קשר כדי שתתנו לי גישה לספר, למרות שהוא עוד לא פורסם לקהל הרחב. קראתי, בהתחלה לא הבנתי, כי מה שיש בו זה בסך הכל אוסף של סיפורים קטנים על אנשים רגילים שמדברים על הצרות הקטנות של החיים שלהם, על הדברים שהם שונאים באנשים אחרים ועל הדברים שהם שונאים בעצמם בגלל אותם דברים שהם שונאים באחרים. 

לא הבנתי אבל שקעתי לתוך הספר, סיימתי אותו תוך יומיים ואז קראתי אותו שוב. יש בו משהו ששואב אותך פנימה בספר הזה, משהו שמזמין אותך לטעום מהפרי האסור ואומר לך שהפעם יהיה בסדר, את מוגנת כל עוד את עושה את זה בהדרכה שלי.

מה גילית על עצמך בעזרת הדברים שאת שונאת?

גיליתי שהשנאה שלי היא מערכת הגנה שמגינה על הפחד שלי למות, ושההפלה בעצם העירה את מערכת ההגנה הזאת כי איך שלא נסתכל על זה היה מעורב כאן מוות של חלק ממני. הדברים שאני שונאת גרמו לי להבין שאני לא צריכה להתגבר, אני צריכה להשלים עם זה שנכנעתי ללחץ של אנשים אחרים, להתערבות שלהם בחיים שלי ובהחלטה הכי אישית שיכולה להיות לאישה בחיים – האם להיות אמא. 

אני לא באמת שונאת אותם, אני שונאת את עצמי על זה שנכנעתי ללחץ שלהם, ואני צריכה לסלוח לעצמי, לא להם, כי הם לא רוצים לשמוע וזה בסדר. מבחינתם הם הצילו אותי מחיים שלמים של כאב מלהיות אמא לתינוק שהם החליטו שאני לא רוצה. 

את כועסת על עצמך?

אני גם כועסת וגם מתחרטת מאוד על מה שעשיתי. לא יכולתי לדעת מה אני ארגיש היום כשנכנסתי לגניקולוג, אם הייתי יודעת את זה הייתי בורחת מהם או עומדת מולם על שלי עד המוות. אבל עשיתי, ועכשיו קיבלתי הזדמנות לחיות את החיים שלי בדרך שאני מאמינה שנכון לי לחיות אותם. השנאה שלי גרמה לי להבין שאף אחד לא יודע מה זה להיות אני, וכדי לחיות אני חייבת להיות חופשיה. חירות היא לא המלצה ולא רעיון נחמד יותר, זאת הדרך היחידה שלי להתקיים בעולם הזה. 

היום אני חיה את החיים בדרך שאני רוצה לחיות אותם וטוב לי

אחרי שהבנתי על מה השנאות שלי מנסות להגן ולמה הן יוצאות למלחמה בתוך הנפש שלי, הכל התחבר אצלי מאוד מהר. הכרתי את בעלי המקסים, התחתנו אחרי שלושה חודשים והיום אני אמא לשלושה ילדים ואני מחוברת לאמא שבי בצורה שלא הייתי מחוברת לשום דבר קודם לכן. 

גם לי הספר 'הנחמה שמעבר לאבסורד' עזר לקבל תובנות חדשות על איך השנאות שלנו יכולות דווקא לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר ולהתחבר לאחרים.